מספר סידורי: 120721
שאלה:
קודם רציתי לומר לך תודה רבה על החיזוקים אתה עושה עבודת קודש בפשטות!! אז תודה !!!
ורציתי לשאול אותך כבוד הרב האם מותר לעקר חתולת בית? פשוט אנחנו לא רוצים שהיא תיכנס להריון כל פעם כי פשוט אין איפה לשים את הגורים
אשמח לתשובה

תשובה:
אחותי היקרה , עיקור כלבים וחתולים הוא דבר לא פשוט בכלל וראוי לברר הדק היטב את ההלכה בנושא ולא להסיק מסקנות חפוזות , יצאנו לברר מה דעת הפוסקים בנושא עיקור. וגילינו שהדבר שנוי במחלוקת ורוב הפוסקים אוסרים את הדבר וראוי לחוש לדעת האוסרים
ואם מדובר בצער גדול , או בצורך רפואי משום צער בע"ח יש מי שהקל בתנאים מסויימים.

כך מובא ב"שולחן ערוך" אבן העזר סימן ה סעיף יא:
"אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בא"י בין בח"ל. וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום. ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה. כיצד, הרי שבא א´ וכרת הגיד, ובא אחר וכרת את הביצים או נתקן, ובא אחר וכרת חוטי ביצים, או שבא אחד ומעך את הגיד, ובא אחר ונתקו, ובא אחר וכרתו, כלם לוקים ואע"פ שלא סירס אחרון אלא מסורס, בין באדם בין בבהמה, חיה ועוף. והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור. המשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בעלי חיים כדי לסרסו, הרי זה אסור, ואין לוקין עליו. ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד.

בגמרא (חגיגה י"ד, ב')
בגמרא נאמר ששאלו את בן זומא האם מותר לסרס כלב, ותשובתו הייתה שהדבר אסור, שנאמר: "ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כ"ב, כ"ד). במקרה של כלבה האיסור הוא לדעת פוסקים רבים לא מהתורה, אלא מדברי חכמים, כך נראה מלשון הרמב"ם (איסורי ביאה טז, יא), ומפירוש המגיד משנה שם.

וכך מובא בזוהר: לא בעי דיעול קמיה (דקב"ה) מאן דמסרס גרמיה בהאי עלמא, תא חזי מן קרבנא, דלא הוו מקרבין קמיה סרוסא ואפיקו ליה דלא יתקרב לקמיה ופקיד ואמר (ויקרא כב) ובארצכם לא תעשו, וכן לדרי דרין אסיר לסרוסי בריין דברא קודשא בריך הוא בעלמא דהא כל סרוסא דסטרא אחרא איהו.

שמעתי שכשנשאל הרב עובדיה בנושא עיקור או סירוס של חתולים ו\או כלבים , ענה שאף על פי שמדובר בצורך גדול הדבר אסור ולכן יש לייעץ לאנשים שלא לגדל כלבים ו\או חתולים כדי לא לבוא לידי עוגמת נפש.

וכן פסק הרב וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ו', רד') שאמירה לנוכרי לעקר נקבה היא כשבות דשבות, ויש אומרים שמותרת לכתחילה.

החלקת מחוקק אומר שאין שום איסור לסרס בעל חיים נקבה, והאיסור הוא רק לסרס בעל חיים זכר, אגב האיסור לסרס אדם.

הרב אבינר פסק שמותר לעקר נקבה מדין ספק ספיקא: שמא הלכה כב"ח שסירוס מותר לצורך רפואי וזה נחשב צורך רפואי, ושמא הלכה כט"ז שאין האיסור אלא משום צער בעלי חיים ובנדון שלנו יש הרדמה. הרי שיש כאן ספק ספקא באיסור דרבנן, והדבר חוסך מבעל החיים צער חוזר ונשנה, לכן ודאי המקל יש לו על מה לסמוך.

לסיכום: איסור סירוס בזכר הוא מן התורה , לגבי סירוס נקבה יש מחלוקת האם זה איסור מהתורה או מדרבנן , על כל פנים ודאי שגם בעיקור נקבה יש איסור ולכן לכתחילה ודאי שראוי לא לעקר בע"ח. בשעת הדחק אפשר לסמוך על מי שהקל לתת לבע"ח גלולות. 
ואם יש צורך גדול , יש מי שהקל בזה והתיר לעקר ע"י גוי או ע"י זריקה (הרדמה כדי למנוע צער בעלי חיים) במיוחד כשמדובר בצורך רפואי. בשורות טובות והמשך יום נפלא.  
(נ.ב - חומר נוסף להיתר אפשר למצוא בשו"ת דבר יהושוע ג',ז' ואגרות משה ג',טו',ד',לב')



תגיות:
עיקור בעלי חיים סירוס בעלי חיים עיקור וסירוס עיקור בהלכה סירוס בהלכה לעקר חתולת בית לעקר חתול לעקר כלב לסרס חתול לסרס כלב לסרס זכר לסרס נקבה