חייבים לקבור את הנפטר עם תכריכים? מה המקור לזה?
מספר סידורי: 138965
שאלה:
שלום כבוד הרב, לפניי כמה ימים נפטרה סבתי וקברנו אותה, ברוך השם נפטרה בגיל 90 וחיה חיים טובים אני מקווה. עכשיו כשהביאו אותה לקבר, שמתי לב שהיא עטופה בבד או לא יודע מה. הגוף לא אמור להיות קבור ללא בד? הריי הוא צריך להירקב, ועל הדרך להיאכל על ידי חרקים או תולעים או לא יודע מה. איך הגופה תיאכל אם הבד מונע כניסה של חרקים? או שגם את התכריך הם אוכלים? תודה רבה כבוד הרב ומצטער על השאלה המוזרה. פשוט הפסוק "עפר אתה ואל עפר תשוב" מהדהד לי בראש.
תשובה:
אחי היקר , תכריכים הם בגדים שמלבישים בהם את המת כשמכינים אותו לקבורה. בהתחלה עשו תכריכים מבגדים יקרים לכבוד המת, זה נקרא תכריכים מלשון כריכה , שבהם כורכים את הנפטר. וכך מובא בברייתא "בראשונה הייתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחין אותו ובורחין, עד שבא ר' גמליאל ונהג קלות בעצמו וצוה להוציאו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן (תוספתא כחובות פ"א, בבלי כתובות י': מ"ק כ"ז:). ומאז מנהג לקבור בתכריכי פשתן לבנים ותפורים (רמב"ן בתורת האדם דף ל"א, ס' חסידים סי' תשל"ג).
הסבר לברייתא: לפני התקופה של רבן גמליאל, רצו האנשים להפגין את צערם הגדול בעקבות פטירת יקיריהם, וקנו לנפטר מלבושי קבורה יקרים ביותר. עד שהצער בשל ההוצאה הכספית הגדולה שנגרמה גבר על הצער בגין פטירת המת. רבן גמליאל, נתן דוגמה אישית וציווה להיקבר בתכריכים פשוטים, ובעקבותיו החלו כל העם להשתמש בתכריכים פשוטים. אגב , יש אנשים שמכינים לעצמם תכריכים בעודם בחיים, כדי שיזכרו תמיד יום המיתה ויחזרו בתשובה. 'שוב יום אחד לפני מיתתך' (אבות), לכן צריך האדם להכין עצמו למיתה בעודו בריא, לעשות לו תכריכים (מקורי המנהגים סי' פ"ה).
מי שנמצא הרוג והדם מובלע בבגדיו קוברים בגדיו עמו. מי שנרצח קוברים אותו בבגדיו ותכריכין על בגדיו, כדי לעורר נקמת ה' לנקום נקמתו, כי דמיו תובעים דין עד כי ישפך דם הרוצח, כמאמר הכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
איך שמים את התכריכים? אותם אנשים שטיהרו את הנפטר (חברה קדישא) מלבישים אותו בתכריכים. אחר הטהרה מניחים את הנפטר על שולחן הטהרה, מכוסה בסדין בצניעות, ומלבישים אותו בזהירות, תוך הקפדה שלא יכנס דבר לתוך פיו. ההלבשה נעשית בסדר קבוע ובלווית הקראת פסוקים, מתוך ספר זכריה, ישעיהו, ויקרא ושיר השירים. בכל אחד מאיבריהגוף מלבישים קודם את הימני ורק לאחר מכן את השמאלי.
לסיכום: אין לי ספק שסבתא שלך הייתה צדיקה גדולה , לא כל אדם זוכה להגיע לגיל 90 , היא נפטרה בשיבה טובה. ובנוגע למה שחששת, איך הגופה תיאכל? הגוף מתליע בעצמו, להבדיל אם תקח פרי רקוב תראה שהוא מתליע. ככה שאין לך ממה לחשוש הבשר ייאכל והכל יבוא על מקומו בשלום. אגב , סתם שתדע שצדיקים שתקנו את המידות שלהם בעולם הזה בפרט את מידת הקנאה, עצמותיהם לא נרקבות. שנאמר: "ורקב עצמות קנאה". בשורות טובות.
.jpg)
.jpg)
.gif)
.
שאלה:
שלום כבוד הרב, לפניי כמה ימים נפטרה סבתי וקברנו אותה, ברוך השם נפטרה בגיל 90 וחיה חיים טובים אני מקווה. עכשיו כשהביאו אותה לקבר, שמתי לב שהיא עטופה בבד או לא יודע מה. הגוף לא אמור להיות קבור ללא בד? הריי הוא צריך להירקב, ועל הדרך להיאכל על ידי חרקים או תולעים או לא יודע מה. איך הגופה תיאכל אם הבד מונע כניסה של חרקים? או שגם את התכריך הם אוכלים? תודה רבה כבוד הרב ומצטער על השאלה המוזרה. פשוט הפסוק "עפר אתה ואל עפר תשוב" מהדהד לי בראש.
תשובה:
אחי היקר , תכריכים הם בגדים שמלבישים בהם את המת כשמכינים אותו לקבורה. בהתחלה עשו תכריכים מבגדים יקרים לכבוד המת, זה נקרא תכריכים מלשון כריכה , שבהם כורכים את הנפטר. וכך מובא בברייתא "בראשונה הייתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחין אותו ובורחין, עד שבא ר' גמליאל ונהג קלות בעצמו וצוה להוציאו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן (תוספתא כחובות פ"א, בבלי כתובות י': מ"ק כ"ז:). ומאז מנהג לקבור בתכריכי פשתן לבנים ותפורים (רמב"ן בתורת האדם דף ל"א, ס' חסידים סי' תשל"ג).
הסבר לברייתא: לפני התקופה של רבן גמליאל, רצו האנשים להפגין את צערם הגדול בעקבות פטירת יקיריהם, וקנו לנפטר מלבושי קבורה יקרים ביותר. עד שהצער בשל ההוצאה הכספית הגדולה שנגרמה גבר על הצער בגין פטירת המת. רבן גמליאל, נתן דוגמה אישית וציווה להיקבר בתכריכים פשוטים, ובעקבותיו החלו כל העם להשתמש בתכריכים פשוטים. אגב , יש אנשים שמכינים לעצמם תכריכים בעודם בחיים, כדי שיזכרו תמיד יום המיתה ויחזרו בתשובה. 'שוב יום אחד לפני מיתתך' (אבות), לכן צריך האדם להכין עצמו למיתה בעודו בריא, לעשות לו תכריכים (מקורי המנהגים סי' פ"ה).
מי שנמצא הרוג והדם מובלע בבגדיו קוברים בגדיו עמו. מי שנרצח קוברים אותו בבגדיו ותכריכין על בגדיו, כדי לעורר נקמת ה' לנקום נקמתו, כי דמיו תובעים דין עד כי ישפך דם הרוצח, כמאמר הכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
איך שמים את התכריכים? אותם אנשים שטיהרו את הנפטר (חברה קדישא) מלבישים אותו בתכריכים. אחר הטהרה מניחים את הנפטר על שולחן הטהרה, מכוסה בסדין בצניעות, ומלבישים אותו בזהירות, תוך הקפדה שלא יכנס דבר לתוך פיו. ההלבשה נעשית בסדר קבוע ובלווית הקראת פסוקים, מתוך ספר זכריה, ישעיהו, ויקרא ושיר השירים. בכל אחד מאיבריהגוף מלבישים קודם את הימני ורק לאחר מכן את השמאלי.
לסיכום: אין לי ספק שסבתא שלך הייתה צדיקה גדולה , לא כל אדם זוכה להגיע לגיל 90 , היא נפטרה בשיבה טובה. ובנוגע למה שחששת, איך הגופה תיאכל? הגוף מתליע בעצמו, להבדיל אם תקח פרי רקוב תראה שהוא מתליע. ככה שאין לך ממה לחשוש הבשר ייאכל והכל יבוא על מקומו בשלום. אגב , סתם שתדע שצדיקים שתקנו את המידות שלהם בעולם הזה בפרט את מידת הקנאה, עצמותיהם לא נרקבות. שנאמר: "ורקב עצמות קנאה". בשורות טובות.
.
