מספר סידורי: 153564
שאלה:


תשובה:
שלום וברכה.
אקדים ואומר, שכל הדברים ששאלת מותרים
כיון שמדובר במנהגים ולא בהלכות, אבל מי שיש בו
ריח של תורה ראוי שיחוש לדברי רבותינו המקובלים
ובטח ובטח שלא יזלזל, בפרט כשיש טעם לכל מנהג
וגם מי שינסה לזלזל בטעם. הרבה פעמים לא הובאו
הטעמים כדי שאנשים לא יבואו ויקלו ראש. בדיוק כמו
שיש איסור ייחוד בבית שמא יגרום הייחוד לחטא, אז
כל מיני משכילים למיניהם באים וטוענים, אני לא אפול
לי זה לא יקרה ושוב ושוב אנו רואים איך כל מי שלא
נזהר בגדרים שגדרו חז"ל סופו בא לידי ניסיון וביזיון.
ולכן עצם הייחוד אסור בלי קשר למה שיקרה אח"כ.

האם יש עוד מנהגים שצריך לחוש להם?
רבו המנהגים הקשורים בתינוקות אמנה חלק מהם.
לא להוציאו מהבית לפני 40 יום, לא להעבירו מעל
השולחן, לא להעמידו מול המראה, לא לתלות את
הכביסה שלו בלילה, לא לגזוז ציפורניים בלילה, לא
לנשק את רגלי התינוק, לא לפסוע מעל תינוק וכיוצב'

יש רבנים גדולים שאומרים שזה שטויות.
אני לא מזלזל באף מנהג, בטח ובטח שלא מתבטא
בצורה לעגנית למנהגי אבותינו. כבר שמעתי על 
גדולים וחשובים שלעגו לכל המנהגים הללו ואיני
יודע מדוע רבנים חשובים מרגילים את עצמם ללעוג
ולזלזל במנהגים קדומים. גם אם רב לא מסכים עם
מנהג מסויים, ראוי לכל אדם להתבטא בכבוד. ובפרט
שיש מקורות מוסמכים לכל המנהגים הללו ויש המון
אדמורים ומורי הוראה מובקהים ויראי ה' שחשו לכל
אלה, אז לבוא ולומר שזה שטויות, או מנהגי גויים או
להתבטא בצורה מזלזלת, אני לא מעיז. יש רבנים
שגם כשהם מביעים דעה כותבים: "מסתפינא" דהיינו
שהם חוששים לזלזל במנהגים קדושים וזה מעיד על
יראת שמים וכבוד למנהגי האבות וכן ראוי לנהוג.

התייחסות נקודתית לדבריך.
א) מעיקר הדין כל הדברים ששאלת מותרים.
ב) ע"פ הקבלה ראוי להימנע מחלק מהדברים.
ג) לא מדובר באמונות טפלות, מדובר במנהגים.
ד) יש מקורות בחז"ל לכל הדברים שהזכרת לעיל.
ה) לכל מנהג יש טעם, לא ממציאים מנהגים סתם.
ו) אני לא חושב שראוי לזלזל באף מנהג שיש לו מקור.

לכל מנהג יש טעם וניתן לעיין בספר "טעמי המנהגים"
ולא לפסול מנהגים בהינף יד. יש מנהגים נוספים שלא
קשורים לתינוקות כגון לכסות את הסכינים שעל השולחן
עם מפית בסיום הסעודה. (בית יוסף סימן קפ') והובאו
הדברים בשם הרוקח שכתב בזו הלשון: "מכסין סכין
בשעת ברכת המזון, שנאמר: "לא תניף עליהם ברזל"
והחיד"א כתב בשם הרמ"ק שיש להקפיד שלא לכסות
את הסכין בשבת וביו"ט, מפני שע"פ הסוד שבת היא
מעין עולם הבא ובאותו הזמן יתמתקו כל הדינים לע"ל
ותתבטל המיתה מן העולם וע"כ אין לחוש לזה בשבת
ויש שחששו ולא הבדילו בין יום חול לשבתות וימים ט'
(כגון השו"ע, ורבנו מרדכי יפה בעל הלבוש ועוד רבים)
וכל אחד ינהג כפי מנהג אבותיו. "שמע בני מוסר אביך
ואל תטוש תורת אמך". 

האם יש בזה אמת?
בעצמי שמעתי מפי מקובלים גדולים שיש עניין גדול
במנהגים הללו, במרוקו היו מקפידים בהם מאוד וגם
בחלק מקהילות תימן. זו לא הלכה ולכן אין איסור
ובפרט כשיש צורך כגון לקחת את התינוק לבית 
הרפואה או כשצריכים לצאת ואין מי שישמור עליו
בבית ורוצים להביאו לבית ההורים וכיוצב'. אבל
כשאין צורך כדאי לחוש. (המורי עוזי משולם זצ"ל
היה חש מאוד לחלק ניכר מהמנהגים הללו ואין לי
צל של ספק שקיבל תורה במסירה ממורי חיים ואם
הוא חש והזהיר מפני הדבר, ראוי להיזהר מכל וכל)

אפשר מקורות?
בעניין הוצאת תינוק מהבית לפני 40 יום, הרב עובדיה
התיר. (שו"ת מעין אומר חלק יב' (עמוד יח') בשם הגר"ע יוסף זצוק"ל)
בעניין גזיזת ציפורניים בלילה, הרב עובדיה זצוק"ל היה
נוהג בעצמו לגזוז ציפורניים בלילה. (ספר מנהגי הראש"ל
חלק ב' עמוד 96, שו"ת שבט הקהתי חלק ו' סימן תעב')
בעניין העברת תינוק על שולחן (מזבח) ניתן לעיין בספר
יוסף אומץ סי' ס"ד שכתב בזו הלשון: "אסור להושיב או
להעמיד תינוק על סטנדר ששמים עליו מחזורים ותפילות
ומיוחד לקדושה ואפילו על שולחן שאוכלים עליו כתב 
בספר חסידים שאסור. עכ"ל. עוד מובא בספה"ק 
"שולחן הטהור" לאדמור משומרי אמונים זיע"א בזה"ל
"ולא יעמוד על השולחן וכן לא יניח בניו הקטנים שיעמדו
על השולחן וגם קיבלתי כי זה סכנה ח"ו והכל בשביל
ששולחן דומה למזבח וצריך להתנהג בקדושה ואז 
שולחנו מגן עליו מכל רע בזה ובבא, ויקויים בו תערוך 
לפני שולחן נגד צוררי (תהילים כג',ה') עכ"ל. ואף שמובא
בשולחן ערוך המקוצר אורח חיים בהלכות נטילת ידיים
וסעודה שהתימנים לא נהגו לחוש לזה, אני שמעתי מפי
חכמי תימן מובהקים שכן ראוי לחוש לזה. בעניין נישוק
כפות רגליים של תינוק, יש שחששו לנשקם כיון שהרגליים
הם מקום שבו מתדבקים החיצונים. אבל מעיקר הדין מותר
לנשק. (בשו"ת יביע אומר חלק ה' או"ח סימן א' אות ה') 
אין ספק שיש מנהגים שאין בהם ממש ולכן לא נשתמרו
בקהל עדתנו ובקרב העם. כגון לא לשים תינוק מול מראה
עד שיצאו לו השיניים וכו' וכבר העיר על זה האדמו"ר 
מקלוייזנבורג וכתב שזה מדרכי האמורי ושם הוסיף ואמר
שכל מה שאמרו לא לעבור מעל ילד וכיוצב' מקורו בדברי
הסבתות שרצו למנוע נזק לתינוק וכו'. 

לסיכום: אנחנו לא נוהגים להוציא תינוק לפני
40 יום כשאין צורך, אבל אם צריך, אנחנו לא
חוששים פשוט מכסים אותו היטב ודואגים שגם 
ראשו לא יהיה גלוי משום: "יומם השמש לא יככה
וירח בלילה" והדברים עמוקים ומקורם בקבלה.
כמו כן אנחנו נוהגים לא לשבת על שולחן (מזבח) 
ולא לעבור מעל אדם אחר. ובכל אלה אם טעה אדם
ועבר, לא קרה כלום, אין צורך להילחץ או להיכנס
לחרדות הכל בסדר זה בסדר הכל מנהגים טובים.

נ.ב - מי שמזלזל במנהגי אבותיו סופו שיזלזלו גם בו
מידה כנגד מידה. לא לחינם אמרו חז"ל כל הפוסל במומו
פוסל. אפשר לומר שזו לא הלכה ולא חייבים לשמוע, אבל
לזלזל ולומר שהם דברי הבל או אמונות טפלות לא נראה
לי ששייך. ואף שקראתי שיש גדולים שכתבו שאין לחוש
כלל. יודע אני שהמורי היה מאוד מקפיד בחלק מהדברים
ולכן אני כן מכבד וכן נזהר וכן אורה לתלמידיי ותלמידותיי
ובטח ובטח שאין דעתי נוחה מכל המזלזלים למיניהם 
שגם אם אין בדבר ממש, זלזול בדברי חז"ל ודאי שיש
בו ממש והוא חמור מכל חששות המנהגים למיניהם.



תגיות:
ציפורניים בלילהלהוציא תינוק לפני ארבעים יוםלעבור מעל ילדיםלתלות בגדי תינוקאמונות טפלותמנהגים