משום שאין מברכים אלא על מצוות שאנו מקודשין בהן יותר מאשר אומות העולם, אנחנו מברכים רק על מצוות שבהם ה' יתברך הבדיל אותנו בהם מהגויים , כלומר שבוודאות גמורה המיוחדות שלנו באה לידי ביטוי במצוות אלה , אבל בכיבוד הורים אנו לא נבדלים מהגויים , שהרי יש הרבה גויים שמכבדים את ההורים שלהם ולכן לא שייך לומר כאן: "קידשנו במצוותיו" שהרי גם הגויים זכו לטבע אנושי מוסרי וגם בהם יש כאלה שמכבדים את הוריהם , בנוסף היות ולא מברכים על מצווה שתלויה באדם אחר, אין טעם לברך על מצוות כיבוד הורים שהרי ספק אם נקיים בכך את המצווה או לא, כגון: מקרה שבו ההורים לא מרוצים מאותו כיבוד הורים וזה לא משמח אותם וכיוצב' , וכך כותב הרשב"א: "וכן אין מברכים על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה, מפני שאפשר שלא יתרצה בה חבירו, ונמצא מתבטל, כגון מתנות עניים, והלואת הדלים ונתינת צדקה והענקה וכיוצא בהם"... (לצפייה בקטעי וידאו העוסקים בהלכות כיבוד הורים לחצו כאן: "כיבוד אב ואם"

להלן הטעמים כפי שמונה אותם הרב משה אריאל הכהן , (רב באונ' בן גוריון בנגב)

א) הדין הוא ש"האב שמחל על כבודו מחול", ואין מברכים על מצוה שיכולה להתבטל כגון במקרה זה (שו"ת הרשב"א ח"א סי' י"ח, ו"אבודרהם" שער ג').
ב) חיובה של מצות כבוד או"א הוא תדיר, וחייבים בה בכל עת ובכל שעה. (ע"פ אור זרוע ח"א הל' ברכת המוציא סי' ק"מ)
ג) מפני חומרתה של מצוה אין מברכים עליה, ככל שיהדר אדם בקיום מצוה זו, לא הגיע אף לצי שיעור קיומה מן התורה, ואין כל אדם שזוכה לקיום מצוה זו כתיקונה וכתכליתה הראויים. (שדי חמד, מערכת ברכות, אסיפת דינים, אות ט"ו בשם מהר"י אלגאזי בספרו שמע יעקב סי' יד)
ד) אין מברכים על מצוה שלא ניכר בעשייתה שמקיימם לצורך מצוה בלבד, כי חז"ל לא תיקנו ברכה אלא על דבר שניכר מתוך מעשיו שעושה דבר זה מחמת מצוה, ומטעם זה לא מברכים על מצוות שכליות, כגון גמילות חסדים, מפני שיבה תקום וכדו', (שדי חמד, מערכת ברכות ומערכת יום הכיפורים)
ה) אין מברכים אלא על מצוות השייכים רק בישראל, שבהם אנו מקודשים משאר האומות, משא"כ מצות כיבוד אב ואם שגם אומות העולם נזהרים בה. (שו"ת בנימין זאב סי' קסט, ראה לקוטי שיחות מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש, כרך ה' ע' 154, הדן בחיובם של בני נח במצות כיבוד או"א, ועיין ילקוט יוסף, כיבוד אב ואם ח"א ע' קמד שדן בהבנת הטעם)
ו) אין מברכים על מצות שבין אדם לחבירו, ומצוות כיבוד אב ואם היא מצוה משותפת בין אדם לחבירו ובין אדם למקום (פחד יצחק, קידושין כד, ועיין במנחת חינוך, מצוה לג אות ג' שדן אם כיבוד אב ואם נחשב מצוה שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וראה בלקוטי שיחות מאת כבוד קדושת הרבי מליובאוויטש, כרך ל"ו, ע' 90 שדן בזה ובצדדים נוספים למצות כיבוד אב ואם)
ז) אילו היו קובעים ברכה, היה צורך שגם ממזר יברך על כיבוד הוריו, וזה בלתי אפשרי שיברך על מצוה הבאה בעבירה, ומשום לא פלוג רבנן, לא חילקו בין כשר לממזר, ולא תקנו ברכה כלל. (שדי חמד בשם שו"ת מעשה אברהם)
ח) היות וקיומה של מצוה זו היא גם במחשבה בלבד, (בנוסף לאפשרות לקיימה בדיבור ובמעשה), ואין מברכים על מצוה שהיא במחשבה, ופעמים רבות שמתאפשר קיום מצוה זו רק במחשבה, כגון בן הגר בריחוק מקום רב מהוריו וכדו'. (ע"פ ספר חרדים, פרק ט' אות לה).
ט) לא תיקנו חכמים ברכה על מצות שאין בית דין כופין עליהם לקיימם. (יפה ללב סי' ר"מ סק"ב)
י) מצוה זו אין לה שיעור וגבול, שהרי ככל שיכבד את הוריו עדיין לא הגיע לקצה קצה של כיבוד אב ואם, וכמו שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, מפני שאין להם שיעור, שהרי כל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח. (ילקוט יוסף שם, ע' קמט)
יא) קיומה אפשרי גם על ידי שליח נכרי, א"א לברך אשר קדשנו במצוותיו, במצוה שאפשר לעשותה ע"י נכרי. (ילקוט יוסף שם)
יב) פעמים שאין חיוב לכבד את אביו ואמו, כגון באב ואם רשעים שאין חיוב לכבדם, ולפיכך לא תקנו ברכה על מצוה זו. (ילקו"י שם)
יג) פעמים רבות שהמצוה מתחילה ב"הכשר" המצוה, דהיינו: אמר לו אביו שחוט לי, בשל לי וכו', הרי ההנאה הישירה של האב היא כאשר המאכל מוכן, ותחילת קיום המצוה היא בהכשרת המאכל לאכילה, ואין מקום לברך על "הכשר" המצווה, ולעומת זאת לאחר ה"הכשר", הרי זה באמצע העשיה. (ילקו"י שם).

ואף שלא קבעו חכמים ברכה על מצות כיבוד אב ואם, הרי האריכו חז"ל במעלת מצוה זו, וגודל ענינה, ומשכרה הרב – "כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכון ימיך" - נדע מהותה, וראוי שנהדר בה כהנה וכהנה.  

לכניסה לקישור בו מובאת השאלה לחצו כאן:"כיבוד אב ואם - פורום אוניברסיטת בן גוריון"

הרב משה אריאל הכהן רוט
ראש בית מדרש "בית מנחם", אוניברסיטת בן גוריון בנגב