יש לי סבתא חולה עם מטפלת גויה - מה יהיה עם בישול גויים?
שאלה:
שלום, יש לי שאלה בנוגע לבישולי עכו"ם. סבתי הינה חולת אלצהיימר שם ירחם ויש לה מטפלת זרה שאיתה 24/7. אני כמעט בטוחה שהיא גויה. תסביר לי בבקשה למה יש דעות חלוקות (מחלק מהמקומות שקראתי) בנוגע לבישולי גויים. הבישול לא יכול להביא לקרבה כי זו אישה ודבר שני לא יכול להיות מצב שהיא תבשל לה משהו טרף/לא כשר כי אמא שלי עושה לה את כל הקניות לבית. עדיין יש איסור באוכל? אציין שאין אפשרות שמישהו אחר יבשל לה אוכל רק אמא שלי בקשר עם סבתא והיא עובדת בכל הארץ ולא זמינה רוב היום ושאר האחים הקשר עמם נותק..אשמח לתשובה
תשובה:
הנה בספרי המאיר לארץ ח"א השבתי בזה"ל(תשובה קצת ארוכה אבל מבוררת היטב):
נשאלתי, במילתא דשכיחא, אודות אל תשלכני לעת זקנה, באנשים מבוגרים, שאינם יכולים לתפקד בעבודות הבית, ורוצים להמציא בעבורם עובדים זרים (פיליפינים) שישמשו אותם לסייעם סיעודי בעבודות הבית וכולי, מה בענין בישולי גוים (עכו"ם).
הנה בעיקר האיסור של בשולי עכו"ם. הרמב"ם (בפי"ז מהלכות מאכלות אסורות ה"ט) כתב, שהאיסור הוא משום חתנות, וכך מבאר רש"י (במשנה במסכת עבודה זרה ל"ה:) שהאיסור הוא משום חתנות. יעו"ש. אולם בד' (ל"ח.) בד"ה מדרבנן, כתב רש"י מדרבנן שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא, וכן מבואר באור זרוע (בפסקי עבודה זרה סימן קצ"א) יעו"ש. וכתבו התוס' (שם) שיותר נראה לפרש הטעם כמו שפי' רש"י עצמו במתני' דהוי משום חתנות. וכ"כ בתוס' רי"ד (ע"ז לח), דמה שפרש"י בגמ' שלא יאכילנו דבר טמא, אינו נראה לי, אלא ה"ט משום חתנות. ע"כ. וכ"כ בחי' הרמב"ן (ע"ז לה:) ד"ה מה, והרשב"א בתשו' ח"א (סי' רמח), והרא"ה בבדק הבית (דף צ' ע"א), דה"ט משום חתנות. וכ"כ הראב"ד בחי' לע"ז (לז:), וכ"כ המאירי והר"ן שם. יעו"ש, וכן עיקר.
והמעיין אחר כבוד בדברי מרן השו"ע (יורה דעה סימן קיג סעיף ז) יראה מיד, דאיכא פלוגתא בינו ובין הרמ"א בבשולי גוים, לגבי הדלקת התנור, חיתוי גחלים, השלכת קיסם, וניפוח האש. שלמרן השו"ע שרי בתנאי שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו, כי ההנחה היא המכרעת (עיקר) לדעתו. יעו"ש.
וגזרת חז"ל הקדושים בעניין בישולי גוים היא לנו למאירת עיניים. ואפילו אם הגוי בישל התבשיל בביתו של הישראל, ויודע הוא שהכל כשר מצד הדין, לא חילקו חכמים בדבר ואסרוהו משום בישולי עכו"ם. וזהו דוקא בשני תנאים, שהוא דבר שלא היה נאכל כמות שהוא חי, וגם שהוא עולה על שלחן מלכים, אבל דבר שנאכל כמות שהוא חי, אין בו איסור משום בישולי גוים, וכן אם אין התבשיל ראוי לעלות על שולחן מלכים, אין בו איסור משום בישולי גוים, ומותר לאוכלו.
ושנינו, דלא כל פעולת דרך בישול הוי בכלל גזרת חז"ל דאסרוהו משום בישולי עכו"ם. כי יש ולא גזרו בהם ושרי, מחמת שלא היו בכלל גזרת חז"ל כשגזרו על בישולי עכו"ם. בישול באדים, בישול בקיטור, בישול דרך עישון, בישול דרך כבישה, וכיוצא מינה.
בספר אור שרה (העוסק בהערותיו והארותיו של פוסק הדור הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, על ספר בן איש חי זיע"א, וכולל בתוכו הערות מפוסקי זמנינו בהלכות אקטואליות), מטי שם (פרשת חוקת, ש"ב) בשם הגרב"צ שליט"א, כי פלאטה חשמלית, כיריים חשמליות, מחבת חשמלי, אין בהם איסור בישולי גויים. ודעתו, מאחר והחשמל מתחדש ששים פעם בדקה מחברת החשמל, נמצא שמעשיו הראשונים של הגוי שבישל בחשמל אזלו והלכו, וא"כ הוא לא בישל בפועל, ובחשמל ליכא גזרת חז"ל לאסור משום בישולי עכו"ם. וכיוצא בזה חמי (שם) בשם חכ"י, כי בימינו שאופים בתנור חשמלי, ורוב המגדניות עובדים עם תנורי חשמל, אין בעיית בישולי גויים, ורק שידע שהקמח מנופה היטב, וכל החומרים שם בהכשרים טובים, ומותר באכילה לכתחלה. והטעים בטעם, כיון שאת הזרם הפועל בחברת החשמל, הוא זה שעושה את הזרם, א"כ הוי גרמא ולא מעשה. ותבשיל שבישלו נכרי במיקרוגל, אין דין בישולי עכו"ם במיקרוגל כיון שהמיקרוגל אינו אש. יעו"ש.
ואין דין בישול אחר בישול בבישולי גויים, כגון אוכל מבושל קר שהיהודי בישל אותו, וכעת הגוי מחממו מחדש מותר, ואפילו אם היהודי בישלו רק כמאכל בן דרוסאי מותר. (והגדרת מאכל בן דורסאי, בבשולי גויים אזלינן לקולא דהוי שליש בישול, ורק בהלכות שבת אמרינן לחומרא דהוי חצי בישול)
ובדרך הלימוד ילפינן, כי הרתחת חלב ע"י גוי מותר ואין בזה איסור בישולי גויים. וכל פעולת בישול הנעשית ע"י חשמל מותר ואין בו איסור בישולי גויים. כגון, להרתיח מים בקומקום חשמלי, לטגן שניצלים או סיגרים או כדורי פלאפל או צ'יפס בכלים חשמלי, כל הני אין בהם איסור בישולי גויים. והנה כיום ברוב הבתים (ובמיוחד בבתי מלון, מסעדות, בתי אבות, בתי הארחה, מקומות עבודה ממשלתיים, צבא, פנימיות, ישיבות) משתמשים בדרכי בישול הנעשים ע"י חשמל דייקא. ויש מקומות כמפעלים גדולים של תעשיות מזון וכדומה שמשתמשים בקיטור, אדים, עישון, כבישה, כדוגמת קופסאות השימורים.
וכד חזי, כי בהאי סיפרא יקירא אור שרה (שם, סעיף כ"ה) כתב וז"ל: מי שנמצא באולם כשר למהדרין, ורק הבעייה שלא יודע מי טיגן את השניצל וכדו', יש ס"ס להתיר. שמא יהודי טיגן, ואת"ל גוי טיגן, דילמא הילכתא כרמב"ן שרק גוי נכבד וחשוב יכול לאסור בישולי גויים. ואע"פ שמרן השו"ע לא חילק, מיהו לצרופי את דברי הרמב"ן זיע"א לסניף מצרפינן ליה. ואת"ל דהילכתא כהרשב"א שאוסר, דילמא הליכתא כהרמ"א וחברייהו דסברי שהדלקת האש ע"י היהודי תועיל, א"כ יש לנו כמה צדדי ס"ס בדרבנן, וקי"ל ס"ס בדרבנן דאיכא לברורי לא חייב לברר, ויאכלו ענוים וישבעו. והרמ"א כותב שכל ס"ס בענין בישו"ג אמרינן לקולא כי ספיקא דרבנן לקולא. בנוסף לכך שהיום מטגנים השניצל או הסיגרים וכדו' במחבת חשמלי וא"כ יש לנו עוד סניף להקל. כמו כן טיגון צ'יפס, פלאפל במחבת חשמלית, אין דין איסור בישו"ג. ס"ס דאיכא לברורי כגון נמצא באולם עם הכשר טוב ולא יודע אם הבשר שם חלק, ס"ס להתיר, שמא הבשר חלק, ושמא גם הבשר הכשר זה טוב כדעת רבינו אלכסנדר, ועוד, ולכן יוכל לאכול הבשר. כיום רוב בתי המלון וכדו' מבשלים או בחשמל, או בקיטור, כך שנוסף לנו עוד סניף להקל ולא חייב לברר מי בישלו. בישול בגז בבתי מלון הוא פחות מארבעים ותשע אחוז, וחמישים ואחד אחוז מבתי המלון מבשלים ע"י קיטור או חשמל כך שלא צריך לברר מי בישל. וכן במטוסים האוכל שם כבר מבושל ומחממים אותו ומותר כי אין בישול אחר בישול בדין בישו"ג. עכ"ל.
(ויש להאיר, כי הנה התוספות (עבודה זרה לח ע"א) בד"ה אלא, כתבו, ואומר הרב רבי אברהם בן דוד, שאם הגוי מבשל בביתו של ישראל, מותר, כיון שאין לחוש בזה לא משום חתנות ולא משום שמא יאכילנו דברים טמאים. ולא הודה לו רבינו תם, שכיון שהנכרי מבשל לא חילקו חכמים כלל בין כשעושה בתוך רשות ישראל לרשות גוי, שלעולם יש לחוש שמא גם בבית ישראל לא יזהרו ממנו כמו בביתו של גוי. ע"כ. וכן כתב המרדכי (שם סימן תתל), שרבינו אברהם דאורליינש התיר כשהגוי מבשל בבית של ישראל, ולא הודה לו רבינו תם. ע"ש. ובתוספות רבינו יהודה בר יצחק מבירינא (עמוד קנג) כתב, שהרב רבינו אברהם בן רבי יהודה בהר"ר יום טוב היה מתיר לבשל על ידי גוי בביתו של ישראל, אפילו בלא חיתוי, משום שבבית ישראל לא שייך חתנות, ולא הודה לו רבינו תם. ע"ש. ובנימוקי יוסף (בסוף פרק ב' דעבודה זרה, עמוד רלז) כתב, ורבינו אברהם דודו של רבינו יצחק בעל התוספות כתב, שאם בישל גוי תבשיל בביתו של ישראל מותר, שאין לגזור בזה לא משום חתנות ולא משום שמא יאכילנו דברים טמאים. אבל רבינו תם אמר דלא פלוג רבנן. ע"ש. ובספר איסור והיתר (כלל מג סימן יג) כתב, שנוהגים לסמוך בדיעבד על רש"מ וראבי"ה מאורליינש שפסקו להתיר בישול גוי בבית ישראל, דליכא למיחש לא משום חתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים. ע"ש. ומרן הבית יוסף בבדק הבית (ריש סימן קיג) הביא מה שכתב רבינו ירוחם, שרוב הפוסקים הסכימו להתיר בישול גוי בבית ישראל, והשיג עליו שאדרבה דעת הפוסקים נראה להחמיר שסתמו דבריהם ולא חילקו בזה. ע"ש. וכן כתב מרן החבי"ב בעל כנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי (חלק יורה דעה סימן קנה) לדחות דברי רבינו ירוחם. (ושם כתב דמה שכתבו התוספות הנ"ל בשם הראב"ד, אינו הראב"ד בעל ההשגות וכו', וכדבריו מתבאר מדברי הראשונים הנ"ל). ובמאירי (עבודה זרה לח ע"א עמוד קלא) כתב, ויש מחליטים להתיר כל מה שגוי מבשל בבית שלנו, ולא נאסר אלא כשהוא עושה בביתו, שזהו קירוב דעת גמור, ולא יראה כן, אלא אף בבית ישראל אסור. ע"כ.
והנה אף על פי שלא יצא הדבר מידי מחלוקת, בודאי העיקר לאסור כדעת רוב הפוסקים, וכמו שכתב גם כן מרן הבית יוסף. אולם ראיתי להגאון רבי רפאל בירדוגו בספר תורות אמת יורה דעה (סימן קיב) שכתב, שמדיוק לשון מרן השלחן ערוך, אסרו חכמים לאכול פת של גוים עובדי עבודה זרה, היה נראה שהגוים שבארצותינו שהם ישמעאלים ואינם עובדי עבודה זרה מותר לאכול מבישוליהם ומפתם, וכן נראה מדברי הש"ך, שציין למה שכתב בסימן (קכד ס"ק יב), שהישמעאלים אינם אוסרים היין אלא בשתיה ולא בהנאה כיון שאינם עובדים עבודה זרה. ור"ל שהיין נסך של עובדי עבודה זרה אסור בשתיה ובהנאה, ושל ישמעאלים חות ביה דרגא שאסור רק בשתיה, ואם כן בבישול ובפת שלהם שאין בהם איסור אלא באכילה, כשאינם עובדי עבודה זרה מותר לגמרי. אך מדברי כל הפוסקים נראה שאין חילוק בזה בין עובדי עבודה זרה לישמעאלים. וכן המנהג פשוט. ומכל מקום כל הקולות שנמצאו בפוסקים, אף על פי שיש חולקים, בארצותינו הלך אחר המיקל, כגון המחלוקת של רבינו אברהם ורבינו תם בבישל הגוי בבית ישראל בארצותינו יש להקל. כן נראה לי. ע"כ.
ובשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן נד) כתב, שאין דיוקו מוכרח כלל, שהואיל וטעם איסור בישולי גוים הוא משום חתנות או שמא יאכילנו דברים טמאים, כמו שכתבו התוספות (עבודה זרה לח ע"א), יעו"ש. והאור זרוע (עבודה זרה סימן קצא), יעו"ש. ובשו"ת הרשב"א (סימן רמח), יעו"ש. ובחידושי הראב"ד (עבודה זרה לז ע"ב), ובמאירי והר"ן והריטב"א שם. הרי שני הטעמים שייכים גם בישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה. וכן מבואר בדברי הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' קיב סק"ג), יעו"ש. וכן כתב בס' האגור (סימן אלף ורצ"ה והלאה), יעו"ש. וכן פסק בשו"ת רב פעלים חלק ד' (חלק יורה דעה סימן יז), יעו"ש. וכן דעת הזבחי צדק (סימן קיב ס"ק כה). ע"ש. ואע"פ שבשו"ת מהר"י פראג'י (סימן לט), צידד גם כן להקל בפת בעל הבית גוי כיון שבמקומות אלו אינם עובדים עבודה זרה. מכל מקום סיים: אבל לא ניחא לי בהכי. ואני פי מלך אשמור וכו'. ע"ש. והרי אפילו בפת של קראים, כתב הפרי חדש (סימן קיב סק"ב) לאסור. וכן הסכים בשלחן גבוה שם. וכן כתב הפרי מגדים. וכן כתבו בספר בית לחם יהודה, ובספר לחם הפנים. וכן פסק בזבחי צדק שם. וכל שכן פת של ישמעאלים. ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ה' חלק יורה דעה סימן י' אות א') ומשם בארה. נמצאנו למדים, כי גם בבישל גוי בבית ישראל אין לסמוך להקל אפילו בערבים שאינם עובדי עבודה זרה.)
ובהיותי בזה, ואפן וארא, כי נשאל בכגון שאלתנו, בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סימן סא), ומחמת חביבותיה דמר, מול גודל עומקו וענוותו בתורה, אמרתי אביאו כלשונו: ב"ה. י"א אייר תשנ"ה. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד הרב הגאון סוע"ה מוהר"ר חיים בנימין גולדברג שליט"א. אחדשה"ט באהבה. יקרת מכתבו קבלתי, והנני מתכבד להשיבו כדלקמן.
שאלתו היא על אודות מה שנשאל ע"ד אשה חולנית בחולי שאב"ס שאינה יכולה לתפקד בעבודות הבית. והבעל שכר עבורה שפחה מפיליפינים שתשמשה ותעשה כל עבודת הבית, מה בענין בישול עכו"ם, האם האשה יכולה לאכול מבישולה, והמדובר שהמשפחה הם מעדות המזרח שאין יכולים להסתמך על התירי הרמ"א דהיינו הדלקת התנור, חיתוי גחלים, השלכת קיסם, וניפוח האש.
וכשאלת חכם חצי תשובה מציין להנפסק בשו"ע או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ט דחולה שאין בו סכנה מותר בבישולי עכו"ם, ונו"נ בדברי המשנ"ב בס"ק ס"ג שכותב בשם הפרמ"ג דאע"ג דבשאר איסורי דרבנן אסור לחולה שאב"ס לאכול ולשתות שאני בישול עכו"ם שאין איסורו מחמת עצמו וכו' ומה שנשאר למו"ש אסור אפילו לחולה עצמו כיון שאפשר לו לבשל אז ע"י ישראל וכו', הרי מפורש דבמקום שא"א לבשל ע"י ישראל מותר חולה שאב"ס בבישולי עכו"ם, ומאידך מציין כת"ר לדברי הפרמ"ג במש"ז אות ו' שכותב דבישולי עכו"ם לחולה שאין בו סכנה הותר דוקא בשבת, וכיד חכמתו מבהיר השיטות בזה ומסיק דיש מקום להתיר בזה אפילו בחול באי אפשר לבשל אז ע"י ישראל, אך נשאר בספק מה נקרא אי אפשר, דאם אפשר לקנות אוכל מוכן שעולה ביוקר נקרא אי אפשר, ואם אין בעיר הזאת אוכל מוכן וצריך לנסוע לעיר אחרת כדי לקנות אותו האם זה נקרא אפשר או אי אפשר ע"כ.
ואשיבנו. דבר מן דין ובר מן דין יש ג"כ מקום להתיר אפילו לעדות המזרח בעל כגון אופן נידוננו ומכח ספק ספיקא ויותר שישנו בזה בבישולי עכו"ם שהוא מדרבנן ובאם יעשו רק כדעת הפוסקים שהרמ"א פוסק כוותייהו, בהדלקת התנור, חיתוי גחלים, השלכת קיסם וניפח האש, וכיוצא בזה.
והוא זה, דהא המדובר שלפנינו הוא כשזה נעשה בבית הישראל, וגם בשפחה מושכרת, אשר כמה מגדולי הפוסקים סוברים להתיר בכגון זה וס"ל דלא גזרו בכה"ג משום בישולי עכו"ם בכלל, יעוין ביו"ד סימן קי"ג סעיפים ד' וז', ובט"ז סק"ד וש"ך סק"ז ובשאר נו"כ השו"ע, וא"כ איכא לפנינו לפחות ספק ספיקא, ועוד אפילו יותר מזה, והיינו ספק שמא הלכה כהפוסקים שכוותייהו פוסק הרמ"א, וספק שמא מותר אפילו בשפחות שלנו המושכרות בלבד, וספק שמא מותר בכלל בבית ישראל, ודיינינן בכזאת אפילו אם תהיינה הספיקות נגד דעת מרן המחבר ז"ל ובפרט שהמדובר בבישולי עכו"ם שהוא מדרבנן.
ואמינא לה ממה שראיתי בספר פני יצחק להגאון ר' יצחק אבולעפיא ז"ל הספרדי בח"א חיו"ד סימן ט' שמאריך להוכיח דמצינו למיעבד ספק ספיקא אף נגד מרן, ושהכי פשיטא ליה להרב קול אליהו באו"ח סי' ו' וביו"ד סימן ל"א ול"ב שמאריך להכריח דעבדינן ספק ספיקא אף נגד מרן יעו"ש.
והכי ראיתי גם בספר טהרת המים הספרדי בשיורי טהרה מע' הסמך אות ז' שמביא דעבדין ספק ספיקא להתיר אפילו ספק דכבר פסקו השו"ע עיי"ש.
גם לרבות מה שראיתי בספר שו"ת רב פעלים הספרדי ח"ד חאו"ד סימן ו' שמביא כמה וכמה פוסקים שמתירים במשרת גוים שאין קנוים לנו כי אם נשכרים לנו, כיון דהוא מבשל בבית ישראל, ורק בתנאי שיהיה ישראל יוצא ובא שם בבית התבשיל כדי שלא תשים דבר איסור תוך תבשיל, וגם שיהיה ישראל אחד מבני הבית מחתה באש וכו', ובפרט כשהוא שעת הדחק שאי אפשר שתבשל אשתו בעצמה יעו"ש.
ולא אמנע מלציין גם לדברי שו"ת מנחת יצחק חלק ז' סימן ס"ב שכותב ג"כ לצרף השיטה דס"ל דכשהפועלים המה שכירים של הישראל דאין בזה משום בשולי עכו"ם, ומציין להשד"ח פאת השדה אספ"ד מע' בישולי עכו"ם סי' א' שכותב שנהגו בזמנינו כוותיה דזאת השיטה. וכי מנהג זה הלכה עיי"ש.
מכל הלין נלענ"ד דשפיר יש להתיר בנידון דשאלתו דמר גם באם יש ספק אם זה נקרא אי אפשר לקנות אוכל מוכן, ומה גם שהמדובר באשה חולנית שאינה יכולה לתפקד בעבודת הבית הגם שהיא בגדר חולי שאב"ס באשר שנוסף לכל הנ"ל שמשמש בסיס להיתרא כשלעצמו ישנו גם עוד סניף נוסף להיתירא כפי שצידד כת"ר בדבריו, וזאת אפילו כשיש ספק אם המקרה הוא בגוונא שיש ספק אם זה נקרא אי אפשר לבשל אז ע"י ישראל. באשר שהוא רק כיהודה ועוד לקרא לכל הנז"ל.
שוב מצאתי בספר ארץ חיים (סתהון) בקונטרס הכללים כלל י"ד שמביא בכאמור היכא דאיכא ספק ספיקא גם בשם עוד כמה וכמה מספרי גדולים הפוסקים הספרדים ובתוכם החיד"א ז"ל שכותבים דהגם דקבלנו עלינו הוראת מרן ז"ל בשו"ע מ"מ עבדינן ספק ספיקא אף בדבר שפסק מרן לאיסור כל שיש חולקים עושים ספק מזה, וכי מאחר דמצינו לכמה רבנן בתראי ומהם רבני עיה"ק צפת ת"ו דעבדי ס"ס נגד פסק מרן ז"ל בעקבותיהם נלך, ומעידים דכן עמא דבר יעו"ש, ודון איפוא מינה ומינה. והנני בברכה ובהערצה אליעזר יהודא וולדינברג, ע"כ.
ונראה עוד כי אותם גוים שעובדים בסיעוד, דינם כשכירים העובדים בבית ישראל, דעליהם כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' סח), שיש מרבותינו שצידדו להתיר בישולי עבדים ושפחות שלנו, ונתנו טעם לדבריהם, שמכיון שאיסור בישולי עכו"ם אינו אלא משום חתנות, אין גזרת חתנות וקירוב הדעת אלא במי שעושה מרצונו לאהבת הישראל, אבל אלו עושים הם אף אם לא ירצו. הילכך אין קירוב הדעת שייך בהם, ולא גזרת חתנות. וסיים, ומ"מ אין דבריהם מחוורים בעיני, דלא פלוג רבנן, וכן אנו נוהגים איסור בבישוליהם אף בדיעבד. עכת"ד.ובספר ארחות חיים יורה דעה (עמוד שכט) כתב שהרמב"ן בתשובה התיר בישולי עבדים ושפחות הקנויים לנו, כיון שמוזהרים עליהם מן התורה שלא לעשות מלאכה בשבת, ואינם בכלל גוים דעלמא, ולכן אינם בכלל גזירות חז"ל בזה, ושכן נהגו והרא"ה כתב אף על פי שהדעת נוטה לדבריו, בעל נפש יחמיר על עצמו. והרשב"א אוסר אף בדיעבד. ע"כ. ודברי הרא"ה הם בבדק הבית (בית ג' שער ז, דף צד ע"א) שכתב, שרבינו יצחק ב"ר מנוח התיר בזה, שכיון שעושים דרך כפיה לא שייך קירוב דעת בבישוליהם. ומורי הרמב"ן רואה דבריו, ואף על פי שאין ראוי לעשות כן לכתחלה, מכל מקום בדיעבד מותר ע"כ. ובחידושי הריטב"א (עבודה זרה לח) כתב, שרבים וגדולים בצרפת נהגו להקל בעבדים ושפחות שלנו. וראוי להחמיר. ע"ש. ומרן הבית יוסף (ריש סימן קיג) הביא בקצרה דברי הפוסקים הנ"ל. ובשולחן ערוך (סימן קיג סעיף ד') כתב: יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר אף בדיעבד. וכתב הרמ"א בהגה: ובדיעבד יש לסמוך על המתירים, ואפילו לכתחלה נוהגים להקל בבית ישראל שהשפחות מבשלות בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה מעט אחד מבני הבית. וכתב הש"ך, שמדברי הרמ"א נראה שאפילו בשפחות השכורות שלנו יש להקל, אף על פי שאין אנו מוזהרים עליהם בשבת, כמבואר באורח חיים (סימן שד). ונראה שסמך בזה על דעת רבינו אברהם שמתיר בישולי גוי בבית ישראל. וכן כתב בתורת חטאת (כלל מג דין יג), או שסמך על הטעם של הרשב"א שלא שייך בהן קירוב דעת כיון שעושים בעל כרחן בין ירצו בין לא ירצו. וכן כתב המהרש"ל בתשובה (סימן עה). עכת"ד. וכן כתב הכנסת הגדולה (בהגהות בית יוסף אות ח') בשם אביו ז"ל, שבשעת הדחק יש לסמוך על סברת הרמ"א בצירוף דעת הראב"ד שלא גזרו על בישולי גוים בבית ישראל. וכתב על זה בשולחן גבוה (שם סק"ט וסק"י), שאף על פי שהפרי חדש כתב לאסור בשפחות הנשכרות לחודש או לשנה, שאין אנו מוזהרים עליהן בשבת, בידוע שנעלמו ממנו דברי האחרונים שמתירים גם בשפחות שבמדינות אשכנז שהן מושכרות להם, וכמו שהביא הכנסת הגדולה הנ"ל. וכבר ידעת שבשל דבריהם הולכים אחר המיקל. ע"כ. וכן העלה הגאון רבי יוסף חיים בשו"ת רב פעלים חלק ד' (חלק אורח חיים סימן ו'), שאף על פי שהפרי חדש החמיר במשרתות המושכרות, שאין אנו מוזהרים עליהן בשבת, מכל מקום כיון שכמה גדולים סמכו על המתירים הואיל והן מבשלות בבית ישראל, אין למחות בנוהגים להקל. ע"ש. וכן כתב השדי חמד בפאת השדה (מערכת בישולי גוים סימן א') בשם הרה"ג רבי אברהם מתתיה חלפון, שלפי דברי הש"ך שיש מתירים גם בפועלים הנשכרים ולאו דוקא בעבדים הקנויים, ואפילו בלא חיתוי של ישראל, וכן נהגו בזמננו להקל כדבריהם, מנהג זה הלכה הוא וכו'. ע"ש. והובא בהליכות עולם (ח"ז, צט-ק), יעו"ש.
הנה אחר הראות אותנו את כל דברי התורה הזאת, והתגלות נגלות לדברי האומרים כי בפעולת בישול הנעשית ע"י חשמל, ליכא דין בישולי עכו"ם. נ"ל לאורויי, לכל אותם אלו הנצרכים לעזרת השכירים (הפליפנים) בעזרה סיעודית בדרכי הבישול, כי יעדפו עשות כיריים חשמליות בבתי הזקנים, ובזה אתי שפיר לטיבותא בכל העינינים. זהו הנלענ"ד אמת.
מיהו עדיין יש להקפיד, ויש ליזהר, מדין יחוד החמור, ולמצוא מסייעת סיעודית לאשה, ומסייע סיעודי לאיש, ואין להקל בזה כלל, והוא ברור.
תגיות:
בישול גוייםהלכות בישול גויםמטפלת גויהסיעוד מגויהטיפול בזקנים על ידי גויהבישול גויה בביתאיחוד עם גויה
