מספר סידורי: 115808
שאלה:
היי, מאז ראש השנה פתאום נכנס בי הרגשה שאני לא שלמה עם היהדות, נהיה לי ספק שחס וחלילה אין אלוהים, ולא מאמינה בכלום, רוצה לעזוב הכל מפחדת מכיפור משנה שתגיע לא טוב לי בסביבה שאני נמצאת אני מבית חרדי בת 26 רווקה גרה עם ההורים ולכן מתנהגת כמוהם ולא טוב לי פה!!!!!!! אני חיה בשקר וכמה שזה נשמע אבסורט הם לא נותנים לעזוב ואין לי לאן לעזוב כל חברותיי התחתנו אפשר לאמר שנשארתי בודדה אין לי בן אדם לחלוק איתו

תשובה:

אחותי היקרה , אני ממש מבין את הצער שלך. בדידות היא דבר איום ונורא. אבל אני לא חושב שכעס יפתור את הבעיה. אני בטוח שאת מספיק נבונה וחכמה לדעת מה אמרו חז"ל על הכעס. אני גם לא חושב שהתרסה אל מול הא-ל תפתור את הבעיה. כשיש בעיה צריך ללמוד להתמודד עם הבעיה ולא לברוח מהתמודדות. היום לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש בורא לעולם , לא צריך יותר מדיי הוכחות כדי להבין שהעולם המופלא הזה לא יכל להמציא את עצמו , אם ברור לכל בר דעת שמחשב משוכלל נעשה והומצא ע"י האדם , אז עולם שלם לא נוצר ע"י היוצר?

אין דבר נפלא יותר מהחגים שמוכיח לנו כל שנה מחדש את האמונה.
פסח - מוכיח שיצאנו ממצרים (אפילו המצרים יודעים את זה)
סוכות - מוכיח שנדדנו במדבר וה' שמר עלינו בסוכות וענני כבוד.
שבועות - מוכיח שעם ישראל קיבל תורה במעמד הר סיני.
ראש השנה - יום הדין , כל שנה מחדש ה' יתברך מעורר אותנו לתשובה
יום הכיפורים- כל שנה מחדש יש לנו צ'אנס לעשות תשובה ולבקש סליחה מה'.

בעיה באמונה או כעס כתוצאה ממשבר רגשי?
בנוגע לסביבה שבה את חיה ו\או נמצאת , אני מניח שקשה לך לחיות בצורה מסויימת מבלי להבין למה ! את זקוקה לתשובות ! אבל יותר מכל לעניות דעתי את זקוקה לחום ואהבה. לדעתי הבעיה שלך היא בעיקר רגשית (אני חושב שכדאי שתתחילי טיפול מקצועי זו לא בושה יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור לך מאוד) את מרגישה שלא מקשיבים לך , לא מבינים אותך , לא מכילים אותך , לא נותנים לך לעזוב וגם אם תעזבי את לא ממש יודעת לאן לעזוב? מה יהיה איתך? איך תיראה השנה הבאה? אבל הדבר שהכי קשה לך להתמודד איתו היא הבדידות , אני ממש מבין אותך אחותי היקרה זה באמת ניסיון לא פשוט , אבל אני יכול לעזור לך ולומר לך כמה דברים בוודאות. אני אמנם לא מטפל רגשי ולא מקצועי אבל יש כמה דברים שאני חושב שכדאי שתדעי.

כמה עובדות בסיסיות !
א) יש בורא לעולם והוא אוהב אותך כאב שאוהב את בניו. ("אהבתי אתכם אמר ה'.")
ב) כל מה שה' יתברך עושה זה לטובה, גם אם אנחנו לא מבינים. (ברכות דף ס' עמוד ב')
ג) הרבה פעמים העובדה שרע לנו היא תוצאה של בחירה לא נכונה שבחרנו. (לא תמיד) 
ד) לפעמים העובדה שרע לנו קשורה בדברים שאין לנו הבנה בהם (גלגול נשמות, תיקונים) 

סיפורי אמונה מרגשים - לקט סיפורים מרגש - אמונה.
ליקטתי לך כמה סיפורים מרגשים על אנשים שהחליטו להכריז מלחמה נגד השם יתברך , על אנשים שהיו רגע לפני איבוד האמונה , אנשים שרצו לעזוב הכל לוותר על הכל , לברוח מהדת , לברוח מהאמונה , אנשים שלא יכלו לשאת את הכאב והצער.
יש כאן סיפורי השגחה , סיפורי אמונה , סיפורי חסידות , לקט שתאהבי (אני מקווה)

אספר לך סיפור מרגש שקראתי רגע לפני כיפור.
פעם אדם שאיבד את אשתו ונשרף ביתו בא אמר לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואמר לו שהוא סולח לה' על כל מה שה' עשה לו ובלבד שיחזיר לו את הסידור הישן שלו שהיו מצויות בו כל התפילות של הימים הנוראים ונעשה נס והורה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לחפש בכל בית המדרש ולמצוא את הסידור המדובר , כשמצאו את הסידור המדובר הודה אותו אדם בגדלות הבורא וסלח לה' יתברך על הצער האיום ונורא שפקד אותו על שלקח ממנו את אשתו ושרף את ביתו. (הסיפור מובא בספר שבת ומועד בעמוד 266)

סיפור מרגש שממש מתאים למקרה שלך - על ברל החייט שכעס על ה'.
פעם אחת בערב יום כיפור הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לא הצליח לומר את תפילת כל נדרי , עמד לפני התיבה שעה ממושכת ולא הצליח להתפלל , מן השמים הראו לו מה מעכב את התפילות , הוא פנה אל הקהל ושאל: "האם ברל החייט נמצא בבית המדרש?" ומיד ניגש השמש לחפש את ברל החייט, הוא מצא אותו והכניס אותו לבית המדרש, אז שאל אותו רבי לוי יצחק: "למה אתה כועס על ה'?" ואז החל ברל החייט לספר את סיפורו , הוא סיפר שכמה ימים לפני הסליחות הכריח אותו הפריץ לתפור עבורו מעיל פרווה חדש לחורף. לקחתי את כלי עבודתי , את המספריים ואת המגהץ ויצאתי אל החצר כדי לעבוד. הפריץ דאג להביא לי עורות מצויינים של "בואש" כדי שאעשה לו מעיל פרווה מיוחד ונפלא. אמרתי בליבי הרי אני עני ואביון , אולי אקח לעצמי כמה עורות ואשאיר אותם אצלי כ-"שכר טירחה" וכך עשיתי , סיימתי לתפור לפריץ את מעיל הפרווה המפואר , הוצאתי את הפנים הרך מתוך כיכר גדולה של לחם והחבאתי שם את עורות הבואש שרציתי לקחת לעצמי. כעבור כמה דק' ארוכות כשכבר יצאתי לדרך , ראיתי לפתח את הפרשים של הפריץ רודפים אחריי , פחדתי מאוד הייתי בטוח שאני עומד למות , החבאתי את כיכר הלחם תחת השיחים ורעדתי מפחד , אבל אז הודיעו לי הפרשים ששכחתי לתפור עוד חלק קטן למעיל, מיד חזרתי לבית הפריץ , תפרתי את מה שהיה דרוש וחזרתי לשיחים כדי למצוא את כיכר הלחם והעורות , אך לצערי הרב מצאתי את כיכר הלחם ריקה מעורות. מיד כעסתי ואמרתי בליבי , אם כך עשה לי בורא עולם כדי להכעיס אותי , גם אני אכעיס אותו , כשחזרתי הבייתה אשתי קראה לי וביקשה שאנטול ידיים ואוכל ארוחת ערב ואני אכלתי ולא נטלתי ידיים וגם לא בירכתי ברכת המזון לאחר האכילה , לא התפללתי באותו יום ערבית ועליתי לישון על המיטה בלי לקרוא קריאת שמע וכך עשיתי גם למחרת , כשהגיעו ימי הסליחות עדיין כעסתי על ה' ולא קמתי לסליחות , בראש השנה בכלל לא הלכתי להתפלל ולא שמעתי תקיעת שופר , לא רציתי שום עסק עם הריבונו של עולם , אבל עכשיו רגע לפני כיפור אני לא מסוגל להילחם בבורא עולם , הגאווה שלי כנראה ניצחה אותי שוב , עמוק בלב אני יודע שצריך לסלוח לכל אחד , אז... החלטתי לסלוח לריבונו של עולם , בתנאי שגם הריבונו של עולם יסלח לי גם על עבירות שאין יום הכיפורים מכפר עליהן ועכשיו תהיה אתה הדיין (כך פנה ברל החייט לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב שיהיה הדיין בינו לבין ה') מיד עמד רבי לוי יצחק , נשא עיניו אל השמים ואמר: "ריבונו של עולם , אני , לוי יצחק הדיין , מבקש ממך שתמחל לברל החייט על חטאיו והוא מבטיח למחול גם לך ריבונו של עולם על כל הדברים הקשים שעשית לו ולא הייתה לו הבנה בהם , כמו כן הוא מבקש שתמחל לעמך ישראל ותכתוב את כלל עמך ישראל לחיים טובים. אז החל רבי לוי יצחק סנגורם של ישראל לומר בשמחה את תפילת כל נדרי מיד לאחר שראה שבשמים יש שמחה גדולה.

ועוד סיפור חסידות מרגש - החייט שהכריז מלחמה ויצא נגד ה' יתברך.

פעם , במוצאי שבת סליחות,  יצאו מרן מהר"ש זיע"א ומשמשו לטיול לילי ברחובות העיר .והנה, כאשר הגיעו לפאתי העיר, נעצר מרן מהר"ש ליד חלון ביתו של החייט, שגר בצריף עץ, והביט אל תוך הבית בעיניים שמחות ובדבקות נפלאה. השמש, שאף הוא הביט בחלון, ראה את החייט מוזג שתי כוסות יין, שותה כוסית אחת, אומר "לחיים", ממלמל משהו, ואחר שותה את הכוס השנייה, ואומר שוב "לחיים". לאחר מכן, קם החייטמכיסאו שמח וטוב-לב, והלך לישון על מיטתו. מיד התעורר מרן מדבקותו, חייך וחזר לביתו. השמש, שלא הבין מה למרן ולחייט, ומה לשתי הכוסיות ולחיוכו הרחב של מרן, חיפש למחרת את החייט, כדי לשאול אותו, מה ליין ולשמחה שהייתה אצלו בלילה. החייט, שהתפלא על ידענותו של השמש, הסכים לספר לשמש את סוד ה"לחיים" שעשה, וכך סיפר: "זה שנים שאני מתפרנס בכבוד ממקצוע החייטות, ותופר בגדים עבור הפריצים ובני משפחותיהם. את סדר יומי הייתי מתחיל בעלות השחר בתפילת הבוקר, לאחר-מכן הייתי מתיישב על עבודתי ללא הפסק, עד תפילת המנחה, אומר תהילים, ואחר כך מתפלל ערבית, קורא משניות, וחוזר הביתה לישון, וחוזר חלילה. כך נהגתי במשך כל ימות השבוע. והנה, לפני זמן-מה, אחד הפריצים, שהיה מהקונים הרציניים שלי, הפסיק להזמין בגדים. וכמובן, עקב כך, הפסדתי חלק נכבד מפרנסתי. כתוצאה מכך אמרתי: 'ריבונו של עולם, אתה מקפח חלק מפרנסתי – לכן, אני מבטל את שיעור המשניות שאני לומד כל יום'. וכך עשיתי. אולם, מאותו היום שהפסקתי ללמוד משניות, הפסיקו קונים נוספים להזמין אצלי בגדים, וכתגובה על-כך, הורדתי את פרקי התהילים, ושוב ירדה פרנסתי, ואז ביטלתי את התפילה. וכך ככל שביטלתי מקיום המצוות, כך התמעטה פרנסתי, עד שהגעתי לפת - לחם. והנה, כאשר באו ימי אלול, והתקרבו ימי הסליחות, חשבתי לא להשכים לסליחות, ולא ללכת לבית הכנסת, שכן, הייתי "ברוגז"

עם הקב"ה. אלא שעשיתי חשבון - נפש, ואמרתי לעצמי, שבראש השנה וביום הכיפורים, בוודאי שאלך לבית הכנסת. "אולם", חשבתי – "באילו פנים אבוא להתפלל לפני ה' יתברך, כאשר לא הייתי בסליחות ולא התפללתי'? לכן, החלטתי שבכל זאת אלך לסליחות. אבל, איך אומר סליחות ותחנונים, בזמן שאני "ברוגז" עם הקב"ה? לכן אמרתי לעצמי, שחייב אני לנסות ולהשלים עם הקב"ה. וכך עשיתי. אמרתי: 'ריבונו של עולם, אני יודע שיש לך טענות אליי, על שהפסקתי לקרוא משניות ותהילים, וגם להתפלל, אבל

גם לי לא היה טוב, ופרנסתי ירדה, עד שהגעתי לפת-לחם. אולם, מוכן אני להתפייס עמך – אני אחזור לקיום המצוות שביטלתי, ואתה, ריבונו של עולם, תאיר לי פנים כבתחילה'. וכך עשיתי: מזגתי לי כוסית "לחיים", ואחר-כך מזגתי כוסית יין לכבודו של בורא עולם, והתפייסתי באותו הלילה עם בורא עולם, וכך יכולתי לבוא לבית הכנסת לסליחות". השמש, שנדהם מתמימותו של החייט, רץ מיד לספר למרן מהר"ש את סיפור החייט, אולם מרן כבר ידע ברוח קודשו את כל הסיפור, והוסיף ואמר למשמשו: "דע לך, שבאותו הלילה, שבו הבטנו בחלון ביתו של החייט, הייתה כל הפמליא של מעלה, שירדה לראות במחזה, איך יהודי פשוט ותמים שב אל בוראו באהבה ובתום-לב.

 

ועוד סיפור נפלא בשם החפץ חיים - רבי ישראל מאיר הכהן מראדין.

מסופר על גביר אחד שהיה לו בן יחיד חולה, וכל הרופאים נלאו למצוא תרופה למחלתו, עד שבא פרופסור גדול אחד והצליח לרפאו, והזהיר את אביו להשגיח על בנו יחידו, שלא יבוא שום מאכל שמן כי בנפשו הוא. ויהי היום,והאב היה מוכרח לנסוע לעיר אחרת לרגל מסחרו, וציוה לאמו להשגיח על הבן כהוראת הרופא .והנה כשאמו ישבה אל השולחן לאכול את ארוחת הצהרים, עלה ריח הבשר באפו של הבן, וניגש אל השולחן וחטף חתיכת בשר שמן, תחב אותה אל פיו ונס החוצה. מאליו מובן, שתיכף חלה הבן שוב, וכששב האב מדרכו, מצאהו מפרפר בין החיים והמות. רץ האב אל הפרופסור ובקול בוכים התחנן לפניו, להציל את בנו יחידו מרדת שחת, וקפץ ונשבע שלא יסע עוד לרגל מסחרו, ושישגיח בעצמו על בנו. בעמל רב עלה בידי הפרופסור להסיר מעל הבן הנחמד את סכנת המוות. ובהגיע עת דודים, ואביו עשה סעודת מרעים לבני משפחתו, גירש את בנו מהאולם הגדול ששם ישבו האורחים ליד שולחנות ערוכים. האורחים שאלו זה את זה על הנהגתו המוזרה של האב האכזר שאינו שם לב לתחנוני הילד להרשות לוה ישיבה אצלהאורחים..ורק האב היה היחידי שידע טעמו של דבר. כן הוא העניין עם הנהגת השם יתברך את העולם, יש שהוא מגרש מחדר האוכל דווקא את הצדיק לטובתו, ואם כי אין אנו מבינים את הנהגתו, אבל אנו מאמינים בלב שלם שהוא לטובתו, כי צדיק וישר הוא, ואל לנו להתרעם חלילה על הנהגתו )מתוך עלון משכן שילה לראש השנה תשע"ד)

מעשה מתקופת האבן עזרא - מדוע רשע וטוב לו וצדיק ורע לו - מי יודע?

מספרים שבזמן ה"אבן עזרא" היו שני אנשים שהלכו בדרך וישבו לאכול, והיה לאחד מהם שלש חלות ולחברו שתי חלות. בא אליהם עובר אורח ואמר להם: אחי, רעב אני ואין לי לחם לאכול, אולי תתנו לי לאכול מפתכם. ואשלם לכם? נתרצו לו ושיתפו אותו בסעודתם, ואכלו שלשתם את חמש החלות,והוא נתן להם חמשה זהובים, ונתעוררה השאלה כיצד יחלקו ביניהם את חמשת הזהובים.  בעל שלש החלות טען שיתנו לו שלשה זהובים שהרי היו לו שלש חלות, ובעל שתי החלות טען שיחלקו הכסף לחצאין, שהרי האורח אכל משניהם בשווה, ולא הקפיד לאכול משלו יותר. ובהתעצמותם החליטו להביא הדבר בפני רב העיר, ופסק: בעל שלש החלות יקח ארבע זהובים, ובעל שתי החלות יקח זהוב אחד! כששמעו העומדים את גזר הדין צחקו, ואמרו: הנה הרב פסק לזה יותר ממה שתבע, שהרי בעל שלש החלות ביקש רק שלושה זהובים והוא פסק לו ארבעה זהובים, ובלי ספק שמשפט מסולף הוציא. כששמע זאת רבי אברהם אבן עזרא אמר להם: אם אין אתם יכולים לרדת לסוף דעתו של שופט בשם ודם, כיצד אתם רוצים להבין משפטי השם יתברך? בואו ואסבירכם את גזר הדין, הנה כל אחד משלשתכם אכלו שליש הלחם,שהרי כולם אכלו בחבורה באופן שווה, וכאשר נחלק כל לחם לשלושה חלקים, הרי חמשה עשר שלישים, וכל אחד אכל חמשה שלישים. נמצא שאותו שהיו לו שתי חלות אכל חמשה שלישים, ולא נתן מלחמו לחברו אלא שליש אחד (שהרי בשני לחמיו היו ששה שלישים), ומגיע לו זהוב אחד. ואילו בעל שלש החלות היה לחמו תשעה שלישים, תורידו מזה חמשה שלישים שאכל הוא, נמצא שאכל האורח מפתו ארבעה שלישים, ומגיעים לו ארבעה זהובים. וזהו שאמר דוד המלך: משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו" הן מה שרואים צדיק ורע לו, והן זה שרשע וטוב לו, צודקים הם (מעם לועז).

בכל מקרה אני מקווה שהיה לך כח לשבת ולקרוא את כל מה שכתבתי , השקעתי הרבה זמן בתגובה כדי שתביני שאת חשובה , אם את חשובה לי תחשבי כמה את חשובה לה', אני מקווה שתאמיני בעצמך ותאמיני שיהיה טוב , אני מאמין שבשנה הקרובה תזכי להקים בית נאמן בישראל (אולי כדאי שתלכי למדרשה טובה או סמינר טוב) בכל מקרה גם אם את מרגישה שקצת מאוחר , אני רוצה שתצפי בשיעורים הבאים לפני שתתחתני, לקט שיעורים בנושא זוגיות - הבית היהודי - אין לי ספק שתאהבי - לחצי כאן - אהבה

לסיכום: אני בטוח שאת בחורה מקסימה ואין לי ספק שתתחתני ותזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל , אני לא חושב שאת צריכה להישאר "כלואה" בבית הוריך מצד אחד , אבל מצד שני אני לא חושב שיש מי שיאהב אותך יותר וידאג לך יותר מההורים שלך, כשתתחתני מי ישמח אותך? מי ידאג לבוא לשמחתך ולדאוג לעזור לך מבחינה כלכלית , רגשית אנושית יותר מאבא ואמא? אני מבין שאת כועסת עליהם ולפעמים אפילו רוצה לברוח מהאמונה ומהדת כדי "לנקום" או "להוכיח" שאפשר להסתדר גם אחרת , אבל אני באמת חושב שאת טועה. אני באמת חושב שאת רק בתחילת חייך, כל החיים עוד לפניך ואין לי ספק שתקימי בית כשר ונאמן בישראל. ה' יתברך אוהב אותך ואין לי ספק שתפילותיך לא ישובו ריקם. א-לוהים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים. כל אחד מאיתנו עובר תקופות קשות , זה יעבור צדיקה , עוד יהיה טוב , האביר על הסוס הלבן יגיע ויגאל אותך מהייסורים , יהיה לך בית משלך וחיים מאושרים , אני רק מבקש , בכל לשון של בקשה , אל תאבדי את האמונה , אל תאבדי את ההורים שלך ואל תעזבי את המשפחה שלך , תעצרי , תחשבי ורק אז תחליטי...
בלי הדת מה שווים החיים? אין משמעות ! אין תכלית ! הכל מותר ! כשאין נאמנות לה', אז החיים הופכים להיות חיים של שקר , איך היית מרגישה אם היית מתחתנת עם בעל שלא יהיה נאמן לך? האם אפשר לחיות בכלל בחוסר נאמנות? וודאי שלא ! גבר שבוגד באשתו הורס לעצמו ולאשתו את החיים. בלי נאמנות אין חיים , עם ישראל נאמן לה' יתברך למרות כל הצער וכל הייסורים , בגלל זה אף אחד לא מצליח להשמיד אותנו כי הכח שלנו הוא באחדות שלנו , באמונה שלנו. נקווה שנמשיך להחזיק חזק באמונה.

אני מציע שתקראי את התגובה הבאה: "אני כועסת על השם"  , יכול להיות שיהיה לך קצת קשה לקרוא אותה , אבל יש בה הרבה חומר למחשבה הנערה שקראה את התגובה הנ"ל אמרה שהתגובה הנ"ל הועילה לה מאוד , היא אף שוחחה עמי בפלאפון ואמרה לי שהתגובה גרמה לה להבין הרבה דברים על העולם. אני מקווה שתאהבי.

.



תגיות:
כועסת על השם איבדתי את האמונה רגע לפני איבוד האמונה מלחמה נגד השם לברוח מהדת לברוח מהאמונה לעזוב הכל לוותר על הכל בת 26 בדידות נוראית