מספר סידורי: 34768
שאלה:
שלום רביד.. אני שומר נגיעה רציתי לשאול אותך עם אני נמצא בשיעור בבית ספר ואני נישאר בן יחידי בכיתה אני המורה (אישה) ושתי תלמידות האם יש בזה עבירה..? האם מותר או אסור..? תודה על התשובות הרב.

תשובה:
יש מי שסובר שיש עם זה בעיה ויש מי שמתיר. להלן סיכום ההלכות. ייחוד של איש ואשה (מעל גיל שתים עשרה) - אסור מן התורה.
ייחוד של איש וילדה (עד גיל שתים עשרה) - אסור מדרבנן.
ייחוד של איש אחד ושתי נשים - אסור מדרבנן.
ייחוד של איש אחד ושלוש נשים - לרמב"ם ולשו"ע אסור; לרמ"א - כנראה שמותר.
ייחוד של שני אנשים ואישה אחת - לרמב"ם ולשו"ע אסור; לרמ"א - מותר.
לשו"ע - נחלקו האם מתיר רק שלושה אנשים ושלוש נשים (ב"ש), או אפילו שני אנשים ושלוש נשים (חכ"א; ערוה"ש) או אפילו בשני אנשים ושתי נשים (ב"ח וט"ז). כמו כן, יש הסבורים שגם הספרדים נוקטים להקל בכך כרמ"א.
בלילה גם הרמ"א מצריך שלושה אנשים. בשו"ת חת"ס (אבה"ע ח"ב סימן צ"ו) מבואר, שאין הכוונה לצאת הכוכבים, אלא שניתן להקל עד שעה שבה רגילים לישון (ואולי כשבאים לבקר ודעתם לישון בבית אחר, ניתן יהיה להקל גם בשעות מאוחרות יותר).
כמו כן יש להעיר שכל ההיתר הוא עם כשרים, כי באיסור ייחוד אנו לא חוששים לאונס אלא לפיתוי. אולם, כאשר יש אנשים פרוצים ויש חשש לאונס, ממילא לא יהיו ההיתרים הנ"ל

הגדרת ייחוד

באופן כללי, מדובר בהימצאות במקום שבו אין אנשים שרואים אותם או שעשויים להפתיע אותם, ולכן מצב זה מאפשר לבצע עבירה (חכמת אדם, קכ"ו, בינת אדם שם ס"ק כו; חזו"א, יו"ד ס"ו ס"ק ג). הימצאות במקום כזה אוסרת אפילו אם ההימצאות קצרה ביותר! כמות הגברים והנשים האסורים והמותרים בייחוד הגמרא בקידושין (פ:) אומרת שאסור לאיש להתייחד עם שתי נשים, אך מותר לאישה להתייחד עם שני אנשים. הגמרא מנמקת בכך ש"נשים דעתן קלה". ניתן לבאר, שמשמעות הדברים היא, שנשים תסכמנה להתפתות מהר יותר מאשר גברים. וכנראה, שכיוון שהנשים בדרך כלל פסיביות, ואילו הגברים הם היוזמים, קל יותר להסכים מאשר ליזום! ולכן, יש פחות חשש שהאיש ייזום כשיש לידו איש אחר, מאשר שהאישה תסכים (למרות שיש לידה אישה אחרת)! לפי זה, לכאורה להלכה ניתן להקל לפחות בשני אנשים ואישה אחת. אולם, מן הגמרא משמע שייתכן והיתר זה לא קיים למעשה:
הגמרא בקידושין (פ:) אומרת שרב יהודה אמר בשמו של רב, שקולא זו (שני גברים ואישה) נאמרה רק בכשרים, אבל בפרוצים - אפילו עם עשרה אסור להתייחד. הגמרא מספרת, שרב ורב יהודה הלכו בדרך, ופגשו אישה אחת. אמר רב: הבה נברח מכאן, לפני שנגיע לגהינום. שאלו רב יהודה: הרי לאישה אחת מותר להתייחד עם שני גברים? ענה רב: "מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת! אלא כגון מאי? כגון רבי חנינא בר פפי וחבריו". כלומר, שההיתר של כשרים לא היה קיים אפילו ברב ורבי יהודה! לאור זאת - מה נאמר אנחנו, אזובי הקיר? ברור שאצלנו לא יהיה קיים היתר זה. וכך אכן פסק הרמב"ם (איסו"ב, פכ"ב ה"ח) שאין היתר להתייחד אפילו בשני גברים ואישה אחת. מאידך, הריטב"א (קידושין פא.) והרשב"א ועוד ראשונים פסקו שמותר לשני אנשים להתייחד עם אשה אחת. הם סבורים, שרב ורב יהודה נהגו כך רק מפאת חסידותם, אך באמת, באופן עקרוני, מותר לשני אנשים להתייחד עם אשה אחת! כך גם עולה מפסקו של הרי"ף, כיוון שהוא מביא את דין המשנה, ומדלג על הסיפור של רב ורב יהודה! להלכה פסק השו"ע (אבה"ע, כ"ב, ה) להחמיר כרמב"ם, שאסור אפילו שני אנשים ואישה אחת. מאידך, פסק הרמ"א להקל, שסתם אדם נחשב ככשר, ולכן מותר לשני אנשים להתייחד עם אשה אחת. איש אחד עם כמה נשים גם באופן זה השו"ע (כ"ב, ה) אוסר. הרמ"א כותב שיש מתירין עם הרבה נשים. בחלקת מחוקק (ס"ק ה) כותב שהכוונה לשלוש נשים. באיזה מקרה מתירים גם הרמב"ם והשו"ע? הם כותבים ש"לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה", אבל מאידך הם כותבים "נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששים לייחוד" (רמב"ם, ה"ח). מה הכוונה "הרבה"? הב"ח (ד"ה מיהו) והט"ז (ס"ק ג) סבורים שאפילו שנים נקראים הרבה, ולפי זה, יהיה היתר ייחוד גם לדעתם בשני אנשים ושתי נשים. מאידך, המהרש"ל והבית שמואל (ס"ק ח) סבורים שההיתר הוא רק בשלושה אנשים ושלוש נשים. ובחכמת אדם (ג') ובערוך השולחן (ז) כתבו בדרך ממוצעת, להתיר בשני אנשים ושלוש נשים. לדעת כנסת הגדולה גם הספרדים נוהגים כדעת הרמ"א "והכי נקטינן להקל". וכן כתב הבן איש חי (עוד יוסף חי, שופטים, ז-ח). ולאור זאת, יש מקום לספרדים המקלים בכך כאשכנזים, לפחות כשיש צורך משמעותי (ובפרט שייתכן שאף הרמב"ם והשו"ע כתבו כך רק מדין חומרה), ובפרט יש מקום לספרדים המקלים כשיטת הב"ח והט"ז ומקלים בשני אנשים ושתי נשים (דהיינו, שמחמירים כשו"ע, אך בהבנה המצומצמת ביותר של שיטתו). הרחבה בנוגע לכל מה שקשור לייחוד.

קיצור הלכות ייחוד / הרב יוסף צבי רימון

מקור הדין

הגמ' בקידושין פ: אומרת: "רמז לייחוד מן התורה מניין?", ולומדת זאת מפסוקים ביחס למסית לע"ז. ברור גם לגמרא שם, שאין זה פשט הפסוקים "פשטיה דקרא במאי כתיב?". לאור גמרא זו היה ניתן להסיק שאיסור ייחוד הוא סמך מן הכתובים.
אולם, מהגמרא בסנהדרין (כא.-כא:) עולה שמדובר באיסור תורה ממש. הגמרא שם אומרת שבעקבות מעשה אמנון ותמר (ששם היה ייחוד "הוציאו כל איש מעלי" - שמו"ב, י"ג) גזרו על הייחוד. שואלת הגמרא: "ייחוד? דאורייתא הוא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מניין..." (והגמרא מצטטת את הסוגיה הנ"ל בקידושין). הגמרא מיישבת, שייחוד עם פנויה הוא גזרה, וייחוד עם ערווה הוא מן התורה. מכך שהגמרא סירבה לקבל את ההצעה שייחוד (עם ערווה) הוא גזרה שנגזרה בזמן דוד, וקבעה ש"ייחוד דאורייתא" עולה שייחוד עם ערווה אסור מן התורה.
הרמב"ם (איסו"ב, פכ"ב הי"ב) כותב שאיסור ייחוד הוא "מפי הקבלה". משמע לכאורה שזהו איסור דרבנן. הב"י (אבה"ע סימן כ"ב) ביאר שהרמב"ם פסק כך בעקבות לשון הגמרא "רמז לייחוד מן התורה"; אולם הב"ח חולק על כך, בעקבות הגמרא בסנהדרין הכותבת בפירוש שייחוד דאורייתא. המשנה למלך הבין שגם כוונת הרמב"ם היא שייחוד דאורייתא (והמושג 'דברי קבלה' ברמב"ם נתון כידוע במחלוקת), אלא שאין זה מפורש בכתוב אלא רק רמוז.
להלכה כתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א סין תקפ"ז) והחוות יאיר (סימן ע"ג) שייחוד של איש ואישה (שהם בגדר עריות) הוא מדאורייתא, אך כאשר יש יותר מאיש אחד או מאישה אחת, הרי שהאיסור (כשקיים איסור) הוא מדרבנן בלבד. וכך הכריע להלכה החכמת אדם (בינת אדם, קכ"ו).
יש להעיר, שלהלכה אנו פוסקים שגם ייחוד עם נידה הוי דאורייתא[‎1]; וכיוון שכל הנשים מעל גיל שתים עשרה בחזקת נידה, הרי שניתן לסכם: ייחוד עם ילדה מגיל שלוש ועד גיל שתים עשרה הוא מדרבנן, אך ייחוד עם אישה מעל גיל שתים עשרה הוא איסור תורה!

טעם הדין

הרמב"ם (איסו"ב פכ"ב הי"ט-כ) כותב שייחוד הוא הגורם הגדול. ובה"א שם הוא כותב ביחס לייחוד "שדבר זה גורם לגלות ערווה". מכאן, שהאיסור של ייחוד הוא משום סייג.
אולם, יש להעיר, שגם אם איש ואישה התייחדו ביניהם וב"ה לא נכשלו בעבירה, הרי שהם עברו איסור דאורייתא בעצם הייחוד - כיוון שהייחוד הוא איסור תורה עצמאי, והנימוק לייחוד איננו בעל משמעות מעשית עבורנו.
פרט לכך, כיוון שהתורה קבעה שייחוד אסור בתור סייג לערווה, הרי שיש כאן קביעה מהותית, שמצב זה של ייחוד העשוי להביא למעשה עבירה, הוא מצב של קרבה מיוחדת המבטאת אישות; קרבה שאסור שתהיה בין איש לאישה אחרת.
דבר זה בא לידי ביטוי למשל בחתונה. את שלב הנישואין אנו מבטאים על ידי חדר ייחוד. כלומר, שהייחוד, ההימצאות ביחד במצב המאפשר קיום יחסי אישות, הוא מצב קרבה המבטא נישואין, ולא שייך אל איש ואישה שאינם נשואים.
ועיין בכך גם בדברי הרב זצ"ל במוסר אביך (א', ה), שסייגות התורה אינן מצד ההבאה לעבירה, אלא רעות בעצמן!
במציאות של ימינו, לעתים אנשים מרגישים שהחשש למעשה אישות מאוד מאוד רחוק במצב של ייחוד. גם אם דבר זה נכון (למרות שלא פשוט לומר כך, ואין אפוטרופוס לעריות, ויש מקרים רבים שנכשלים בכך גם אנשים שלא חשבו שייכשלו בכך), עדיין גדרי ייחוד קיימים ושרירים, לא רק מבחינה הלכתית, אלא גם מבחינה מחשבתית. ראשית, כפי שהבהרנו, עצם המציאות שמאפשרת מעשה אישות (גם אם ברור לנו שמצדנו דבר זה לא ייעשה) יוצרת קרבה שלא אמורה להיות בין בן ובת שאינם נשואים. שנית, המציאות בייחוד יוצרת קירוב מיוחד, שעשוי להביא - אולי אפילו בטווח הרחוק, לאחר שייצאו מהייחוד - לידי נגיעה וכד'.

היתרים לייחוד:

‎1. פתח פתוח: אם הדלת פתוחה לרשות הרבים אין איסור ייחוד. כאשר מדובר על דלת סגורה אך לא נעולה - אם מדובר בקומה אחרונה וכד', שאין שום סיכוי שייכנס לשם אדם, יש בכך איסור ייחוד. אולם, אם מדובר במציאות שבה אמנם לא סביר שייכנס לשם אדם, אך יש סיכוי מועט שייכנס (ואדם היה חושש לעשות מעשה עבירה מבלי לנעול את הדלת) - נחלקו אחרונים האם יש בכך היתר. רע"א (שו"ת קמא סי' ק) והבית מאיר אוסרים, ואילו הרדב"ז (שו"ת ח"א סי' קכא) והמבי"ט (שו"ת ח"א סי' רפז) והמהרש"ם (ח"ב סי' ע"ו) הקלו בכך. למעשה ראוי להחמיר בכך (ודי להשאיר מעט מן הדלת פתוחה), אך במקום צורך ניתן להקל בכך, ובפרט כאשר מדובר בייחוד דרבנן, כגון שיש שתי נשים ואיש אחד. ההיתר של פתח פתוח קיים גם בחלון, אבל במקרה זה, צריכים להיות במקום שניתן לראותם דרך החלון.
‎2. בעלה בעיר: נחלקו ראשונים (על הסוגיה בקידושין פא.) האם יש היתר ייחוד כשבעלה בעיר. מדברי רש"י נראה שאוסר ואילו התוס' התירו. החלקת מחוקק (סי' כ"ב, ס"ק כב) והבית שמואל (ס"ק יב) כתבו לחוש לשיטת רש"י, אולם רוב האחרונים פסקו להתיר (ט"ז ס"ק ז', חפץ חיים בספר נדחי ישראל, חזו"א מובא בדובב מישרים ד' ועוד), וכך מקובל להלכה.
האם הבעל צריך לדעת היכן אשתו נמצאת? לדעת הבינת אדם (סי' י"ז) אם הבעל איננו יודע, אין היתר של בעלה בעיר, שהרי היא לא חוששת שמא יבוא. מאידך, בשם החזו"א כתבו להקל, כיוון שלדעתו יסוד ההיתר הוא בכך שהאשה מרגישה את בעלה גם כשאין סיכוי שיבוא ("אימת בעלה עליה") ולא תסכים להתפתות. ולמעשה ראוי להחמיר (וניתן להודיע לבעלה בקלות בפלאפון), אך במקום צורך יש מקום להקל, ובפרט בייחד דרבנן (עם גויה או עם שתי נשים וכד').
מסתבר שירושלים נחשבת כעיר אחת למרות גודלה (לפחות לפי הטעם של החזו"א). כמו כן מסתבר שכל גוש עציון נחשב כעיר אחת. יש מקום לבחון מקומות שניתן להגיע מהר מאחד לשני, אך מדובר על רשויות מוניציפליות אחרות. נחלקו האם יש להתיר גם ב'אשתו בעיר'. גם המקלים, מתירים רק כאשר הבעל בביתו, ומדובר באישה שאיננה נמצאת כל היום מחוץ לבית (אמרי יושר ח"ב סי' ס"ט אות ח, עיין גם במאירי קידושין פ: ובמהרש"ם ח"ד קמח שמחמירים יותר ואומרים דווקא כשאשתו ממש אתו).
‎3. שומר (שו"ע אבהע"ז סי' כ"ב, י): מותר להתייחד עם אשה כשיש שם ילד או ילדה מעל גיל ‎5 (עד גיל ‎9, ויש אומרים עד גיל ‎11-12), כי הילד לא שומר סוד ומתביישים ממנו (ובלילה, בשעה שרגילים לישון צריך שני שומרים. ובמקרה זה ניתן להקל גם כששניהם ישנים, כי ייתכן שאחד יתעורר פתאום). ניתן להתיר ייחוד עם אשה, כאשר נמצאות שם גם אמו, בתו או אחותו של המתייחד (וכן בייחוד עם שתי גיסות או עם אשה וחמותה). בשו"ת אג"מ (ח"ז, ס"ה, ח) הקל גם בייחוד עם אם ובתה. ולמרות שהדבר לא כתוב בפוסקים אחרים, הרי שבמקום צורך יש מקום להקל כך, כי מדובר ממילא על ייחוד דרבנן (וספק דרבנן לקולא).
שומר הנכנס ויוצא: נחלקו הפוסקים (הרמ"א אבה"ע קמ"ח, ב הקל; מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון ס"ק רו החמיר) האם ניתן להקל בכך, אך להלכה אנו פוסקים להקל. סיבת הקולא: החשש שמא יפתיעו אותם! חשש זה גדול יותר מאשר ההימצאות יחד אתם, ולכן אשה יכולה להיות שומרת, למרות שאם תהיה יחד אתם בחדר יהיה איסור ייחוד! (ולכן כשתיכנס בהפתעה, תשאיר את הדלת פתוחה עד צאתה). כשיש לשומר מפתח, ניתן אפילו לנעול את הדלת.
כל המשומר שומר: כאשר אחד מן הנוכחים משומר מן הייחוד (כגון אישה שבעלה בעיר) מותר גם לאחרים להיות שם (כגון לאשה נוספת). דוגמאות מעשיות: ‎1. פועל הנכנס הביתה: צריך להיזהר מאיסור ייחוד. ניתן להקל כאשר בעלה בעיר, או שיש מישהו שעשוי להגיע, או שיש בבית ילד או ילדה מעל גיל ‎5. אם אין את התנאים הנ"ל יש להשאיר את הדלת מעט פתוחה. ואם אי אפשר, הרי שאם הדלת סגורה אך אינה נעולה, ניתן להקל במקום צורך (ובתנאי שיש סיכוי קלוש, שמישהו עשוי להיכנס, הגורם לכך שאם היו רוצים לעשות איסור, היו נועלים את הדלת).
‎2. רופא: מצד אחד יש צד לחומרה כי 'עסקו עם הנשים'. מאידך יש צד לקולא כי הוא טרוד במלאכתו ולא יפגע באומנותו ובשמו הטוב (ולכן אין להקל בכך, אא"כ מצטרפים עוד דברים). למעשה ניתן להקל כאשר הדלת אינה נעולה וייתכן שאחות או אנשים אחרים ייכנסו, או כאשר הדלת נעולה אך בעלה בעיר (וטוב שיידע היכן היא נמצאת), או כאשר הולכת עם חבירה נשואה, או כאשר הולכת עם אביה. וניתן לסמוך על האג"מ להקל גם כשהולכת עם אמה או בתה. כמו כן ניתן להקל בחברה העומדת מבחוץ ויכולה להיכנס מבלי לדפוק (מדין שומר). כשהמרפאה בביתו של הרופא יש יותר מקום להקל מדין 'אשתו בעיר' (במקום צורך)
‎3. מכונית: איסור ייחוד קיים גם במכונית, כי יש חשש שמא יעצור (למרות שכאשר אין ייחוד, כגון בפתח פתוח, אין חוששים שמא ינעל את הדלת, אך כאן יש מצב של ייחוד אלא שיש מגבלות טכניות). לכן הנסיעה מותרת רק כשניתן לראות מה שקורה במכונית (אור יום או פנסי רחוב) וכאשר מידי כמה דקות עוברת מכונית. אם עוברות מכוניות אך יש חושך, ניתן להקל ע"י הדלקת אור במכונית. כאשר חסרים התנאים הנ"ל ניתן להקל רק בשני אנשים עם אשה אחת או בשלוש נשים עם איש אחד. כמו כן, ניתן להקל באישה שבעלה בעיר (לשיטות המקלות בכך). וכך ניתן להקל אם יש שם ילד או ילדה מעל גיל ‎5. בשעת הדחק או במקום של סכנה ניתן לקחת טרמפיסטית גם כאשר לא קיימים התנאים הנ"ל (ומ"מ ראוי להדליק אור במכונית), כיוון שבשעת הנסיעה לא קיים חשש למעשה עבירה, וכאשר יעצרו יש בדרך כלל מכוניות נוספות (או מחסומים צבאיים עם אנשים נוספים) ואם יעצרו באמצע הדרך יחששו שיעצרו לידם מכוניות. ובפרט יש מקום להקל במקרה זה, בכביש שאי אפשר לעצור בו (או שמסוכן לעצור בו). ומכל מקום כל זה הוא בשעת הדחק, אך באופן נורמלי צריך להקפיד על התנאים הנ"ל גם בנסיעה במכונית.
‎4. בן ובת שהולכים לטיול: אם נמצאים בתוך בית צריכים להקפיד על התנאים הנ"ל (בפועל שנכנס הבית). אם נמצאים בחוץ, צריכים להיות במקום שיש בו תאורה ושמידי פעם עוברים שם אנשים. אין זה צריך להיות מקום המוני, אך בהחלט לא מבודד. דווקא במקרים כאלו, צריך להקפיד יותר על דיני ייחוד, ובעיקר בבן ובת שיש להם כבר קשר ארוך או אחר אירוסין. כמובן, שגם לאחר דיני ייחוד צריך להקפיד על דיני צניעות, ודיני ייחוד כשלעצמם אינם ערובה להתנהגות באופן צנוע. החומר נלקח מהאתר הבא לצפייה בחומר כפי שמופיע במקורו לחץ כאן: "ייחוד" מקווה שהועלתי...