אחותי היקרה, אשריך ואשרי חלקך על כל התחזקות ועל כל קבלה בקדושה שאת מקבלת על עצמך , לגבי השירים אני מבין את הקושי זו באמת משימה לא פשוטה. ולמרות שמעיקר הדין אם שומעים נעימות חלשות או מוסיקה ווקאלית יש מקום להקל ראוי לכל אדם ירא שמים להחמיר בזה בתקופת בין המצרים היות ואנו בתקופה של חרבן , וראוי שנשתתף עם כלל ישראל באותם מנהגי אבלות בתקופה זו.

משל נחמד כדי להבין שלפעמים צריכים מסירות נפש.
אם היית חולה והיו אומרים לך שאסור לך לאכול מתוק כי זה עשוי לסכן לך את החיים, מה היית עושה? האם היית אומרת: "אני לא יכולה בלי מתוק זה מחייה אותי, עד עכשיו אכלתי מתוק מה אני עושה??? וודאי שלא, היית נשמרת ונזהרת, אף אחד לא רוצה לסכן את עצמו.

בדומה לכך בימים אלה , ימי בין המצרים , עם ישראל נמצא בתקופה לא פשוטה , אם תשימי לב יש הרבה צער וחולי בימים אלה , הרבה אסונות פקדו את עם ישראל בזמן  זה וחשוב מאוד שנזדהה עם אחינו בית ישראל שכן אנחנו יהודים ואין מן הראוי שיהודי יתנער מאחריות ויתעלם מההיסטוריה שלו רק בגלל שיש לו תאווה חזקה , כבר אמרו חז"ל: "וכל המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמתם" (שו"ע תקמט',א').

בקיצור גם אנחנו חולים והרופא הגדול, מלכו של עולם גילה לנו ע"י נביאיו שבתקופה הזאת עלינו להישמר מאוד כי האוייבים מסוגלים להזיק לנו והמקטרגים לא מפסיקים לקטרג עלינו "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א',ג')  בזמן הזה נחרבו שני בתי מקדש ונהרגו עשרות אלפי יהודים ברחבי העולם , אם ביום האזכרה של אבא ואמא אדם מכבד ויש שאפילו צמים, אז בימי הצער של אבותינו לא נצטער לזכותם, הם מסרו עלינו נפש ! כך אנחנו גומלים להם? בזה שאנחנו אומרים להם שיש לנו תאוות...???...

לסיכום: כל זמן שאת במגמה של התחזקות , אין לי ספק שמעשיך רצויים בשמים וכוונותיך טהורות וגם אם לא תצליחי להחמיר על עצמך אפשר להבין את זה, אבל אני ממש מבקש ממך לעשות השתדלות. אם קשה לך, לפחות תתחילי בזה שלא תשמעי שירים עם מילים ותשמעי רק נעימות ,עד שבע"ה בעתיד תצליחי להתגבר על תאוותייך ותזכי להיות בת מלך אמיתית שמשתתפת בצער של העם שלה.