בטרם כל שיח אבאר דכל דברי נאמרים לעניין בית הקברות, באופן שעולים אצל ציונו של הצדיק, אשר סובבים הודו נפטרים אחרים. מיהו קבר צדיק המוגדר ומיוחס אליו לבדו, כדוגמת: קברי האבות הקדושים זיע"א, רשב"י הקדוש ובנו אלעזר זיע"א, רמב"ם זיע"א, שמואל הנביא זיע"א, וכן שאר הצדיקים הקדושים זיע"א, דכל אחד מהם זוהר בקדושתו, ומטהרים את נפשות הבאים להתפלל במחיצתם, דאין בדברי אליהם כלל ואין מהם חשש.

ומראשית יש לדעת, כי כל הליכה על קבר אבות אינו חיוב, ולכתבי האר"י שהביא המג"א (סימן תקנ"ט ס"ק ט"ו) אין לילך כלל לביה"ק אף לצורך בקור על קברי אבות, יעו"ש.

ולגבי נשים, הנה מצינו כי פסקו הפוסקים בספריהם, דאין לנשים לילך כלל בימי ראייתן לבית הקברות. כדאיתא בפתחי  תשובה (יורה דעה סימן קצה ס"ק יט) בשם ספר חמו"ד כ"י, וזל"ק: נהגו הנשים שלא לילך לבית החיים להתפלל בימי נדתה ונכון הוא, יעו"ש. וכ"פ בשו"ת יביע אומר (חלק ד, יורה דעה סימן לה) ואין לנשים בימי ראייתן ללכת לבית הקברות. ומטי ג"כ לחמודי דניאל הנזכרים, כאשר יעויין שם, והוסיף, דכ"כ בשו"ת חמדת משה (חיו"ד סי' סב), יעו"ש. משמע דדוקא בימי ראייתן הוא דאסירי מללכת לבית הקברות, ובימי ליבונן (שבעה נקיים) שרי אף קודם טבילה. ואע"פ שכתב בחיי אדם (חלק א כלל ג סעיף לח) וז"ל: ונראה לי שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו, יעו"ש. וכ"כ הגרי"מ טוקצינסקי בגשר החיים (פכ"ט אות יג) שאין רשאות לילך כל עוד לא טבלו כדין, יעו"ש. הנה בשו"ת יביע אומר הנזכרים (חלק ד, יורה דעה סימן לה) סיים, דליתא. ומטי לע"ע בשו"ת דודאי השדה (סי' ז וס"ס לח), ובשו"ת ויצבור יוסף (סי' פג אות ג), יעו"ש.

נמצינו למדים, דכל מניעת נשים מללכת לבית הקברות תלויה במחלוקת זמן, מה לי למתירים בימי ליבונה (שבעה נקיים) קודם טבילה, ומה לי למצריכים דווקא ע"י טבילה, לדינא שמעינן לכו"ע, דבימים שהיא טהורה אין איסור מללכת לנשים לבית הקברות, א"כ על מה הנני נשען להמשיך ולהתנגד על כניסת נשים לבית הקברות.

ובכן דע נא, כי בית הקברות הוא משכן ובית אחיזתם של החיצוניים, ויש ביכולתם להדבק ולהזיק לנפש האדם, ודי מלהביט במה שהעיד על עצמו המהרח"ו זיע"א בשער הגלגולים (דף סג ע"ב) וז"ל: כי פעם אחת בשנת השל"ב עבר הוא (המהרח"ו) על קבר גוי אחד קדמון יותר מאלף שנה, ונפשי ראתה נפש הגוי על ציונו וביקש להמיתני ולהזיקני, אבל היו מימיני ומשמאלי מלאכים רבים ונשמות צדיקים שלא ישוערו, ולא יכול לי, ויצוה עלי מורי האר"י ז"ל שבחזרתי לא אעבור בדרך הזה וכו'. יעו"ש מעשה נורא בחזרתו ובנס ניצל מסכנה.

ולא ימלט, ואינו מן הנמנע, וכדאי להתייחס לזה במציאות היום יומית כמאמר חינא וחיסדא הזהרו מן הצבועים, כי בבית קברות טמונים רשעים שבחיותם כלפי הסובבים הותירו אולי תדמית של צדיקים, והם בחיותם היו מנאפים בגדר זקן מנאף, ורשעים אלו אע"פ שקבריהם מרוחקים מאד מהמקום בו ניצבת האשה, יש ביכולתם להדבק בה ולהזיק לנפשה עד מאד.

לכן יש להשתדל ולהימנע כמה שיותר מלהגיע לבית הקברות.