טור אישי פרשת וישלח – איך מתמודדים עם החוצפה והעזות של בני הנוער בדור האחרון?
תשובה: מילה טובה , סבלנות רבה , והמון חום ואהבה. לא איומים , לא צרחות ובטח שלא הטפה והכאה
הרב רביד נגר נותן כלים חינוכיים לטיפול בבני נוער ע"פ גדולי ישראל כפי שמובא בפרשיות השבוע האחרונות

בדורות הקודמים, הרגישו התלמידים הכנעה וביטול בפני ההורים, המורים, הרבנים וראשי העם. הם הכירו בקטנותם והבינו שדעתם קצרה. אולם, לדאבוננו התפשטה מחלת ה-"גאווה", מחלה נוראית שהסובל ממנה (הורים \ ילדים) , עלול לרדת עד שאול. כל אחד חושב שהוא מבין ויודע מה טוב לו, עד שלבו מתרחק מרבו, וכל מה שינסה הרב לעשות לא יועיל כלל.

אף אחד לא מצליח להתמודד עם המרדנות של בני הנוער האימפולסיביים , הורים רבים נבוכים בשאלת החינוך.
מורים רבים אובדי עצות ולא נותר להם אלא להשתמש בכדורי הרגעה או בכלי הכי פחות חינוכי שבידם "העונש". אגב לפעמים כשכמנסים לפתור בעיות עם רטלין , בסוף מתברר שכשהמורה נוטל רטלין בעצמו הכל רגוע יותר. מדי שבוע אני מקבל עשרות טלפונים מהורים מתוסכלים, איך מתמודדים? בני נוער רבים מגיעים לשיעורים כדי לקבל כלים להינצל מהג'ונגל, הם שואלים איך מתמודדים עם ניסיונות, עם ההורים? הם רק מענישים וצועקים.  אגב הטענה הנפוצה ביותר היא: "אף אחד לא מקשיב לי".


אשתדל לספק מענה קצר והולם לשאלת החינוך , תוך שילוב של מסרים מפרשת השבוע.
בפרשה אנו רואים שיעקב אוהב את יוסף מכל בניו. ההורים חייבים להרעיף על בניהם חום ואהבה. אך לא להפלות. עוד נוכחנו לראות שיוסף חולם חלומות. כל אחד מאיתנו חולם חלומות, לפעמים יש בהם אמת ולפעמים זה רק דמיון. איך מגיב יעקב כשהוא שומע את החלום ה-"מוגזם" של יוסף? הוא גוער בו. אבל שומר את הדבר. ממתין בסבלנות בתנהלותו מלמד אותנו יעקב אבינו את סוד החינוך.


קשר מול שקר
כדי לסייע לילדים להתמודד עם עלמא דשיקרא (עולם השקר) צריך לשמש דוגמא אישית טובה ולהאיר פנים וגם אם חייבת לבוא גערה, היא צריכה לבוא מתוך הארה ולא מתוך כעס, מתוך אהבה ולא בצורה אימופלסיבית. הורה צריך להתחיל את המוסר שלו בימין מקרבת ולא בשמאל דוחה.  חינוך מתחיל בחיוך. לא הטפות ולא צעקות ובטח שלא מכות, זה פשוט לא עובד. כשילד רואה שאבא גוער מכעס, הוא נרתע באותו רגע אבל אח"כ הוא חוזר על דפוסי ההתנהגות שוב ושוב , כשאבא מדבר אל השכל של הילד, זה אולי לא עובד באותו רגע, אבל עם הזמן הילד ישתנה הדרך היחידה להתגבר על השקר, היא פשוט לחזק את הקשר. רק כך הילד ישתף אתכם בניסיונות שלו. רק אז יצליח הילד לגור עם "לבן" ולקיים מצוות. וגם אם נראה שהלב של הילד קשה כמו אבן , זיכרו תמיד , ה' ציווה את משה לדבר אל הסלע והבטיח שיצאו ממנו מים. הטעות החמורה של משה הייתה ההכאה


יצירה מול יצר.
אם תנסו לשכנע נער ללמוד תורה, יקח לכם הרבה זמן וגם אם הוא יסכים זה יחזיק מעמד בדיוק כמה רגעים. לעומת זאת אם תנסו להציע לו לראות סרט טוב, זה יקרה בין רגע. למה? כי אין לנו כח. היצר הטוב חלש והיצר הרע חזק. פעם שאל חכם אחד את חברו , במלחמה בין שני זאבים , איזה זאב ינצח? ענה לו חברו: "הזאב שהאכלת טוב יותר" באותה מידה, כשיש מלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע (ללמוד או לראות סרט) מי ינצח? "היצר שאימנת טוב יותר" , אבא שרוצה להציל את הילדים שלו, צריך להחדיר בהם דעת, כיון שאז יתווסף בהם שם "י" + "ה" ויצר יהפוך ליצירה, נגע יהפוך לעונג, מר יהפוך לרם וצרה לצהר.


נחש מול נחושת.
כשהעניש ה' את עם ישראל ושילח בהם את הנחשים השרפים, ביקשו בני ישראל סליחה ומיד הגיעה הרפואה. מה הייתה הרפואה? משה עשה נחש מנחושת ושם אותו גבוה (על נס) וכל מי שהביט בו נרפא. והלא ברור שלא הנחש ממית ולא הנחש מחיה אלא כשהרימו ישראל אל עיניהם כלפי מעלה, נזכרו בבורא וזכו לרפואה. ההבדל בין "נחש" (358) ל-"נחושת"(764) הוא (406) , גימטרייה "בדת". יש נחש מצד הקליפה בחופשיות ויש נחש בקדושה "בדת". הדת מסמלת מסגרת , לקום בבוקר, להתפלל , לברך לפני ואחרי, ללמוד וכו'. כל זמן שאדם נמצא במסגרת הוא שמור. כשהנחש כרוך על מטהו של משה, הוא לא מטייל בחוץ ומזיק. כשהנחש משוחרר לעשות כטוב בעיניו הוא מסוכן. אבא שרוצה להציל את בניו , יעשה כל אשר ביכולתו וידאג שיהיו קשורים למסגרת טובה ולרב טוב שידבר אל ליבם ולא יכה בהם. התרופה לנשיכת נחש היא הארס שלו בעצמו.


חלום וסולם.
כשם שיעקב חלם וראה סולם, כך אנחנו צאצאי יעקב חולמים, השאלה אם הסולם מוצב ארצה או לא? אם האדם יציב עם שתי רגליים על הקרקע או לא? אם האדם מקבל את המציאות כפי שהיא או שהוא כל הזמן בורח ממנה ולא מתמודד. הורים יציבים וטובים הם הורים שיודעים לקבל את המציאות כפי שהיא ולא לנסות להכריח אותה להשתנות. גם אם הילדים התרחקו, לא צריך ליפול לחרדה ולמרה שחורה. צריך להתפלל ומותר לבכות, אבל כאן נכנסת לתמונה האמונה וההורים זוכים למדרגת "לב נשבר" ,כל מה שנותר זה להרעיף אהבה ולא להחמיץ פנים, להחדיר דעת ולא להתרחק. הורים שיקדישו זמן לילדים שלהם יצילו אותם ויבנו אותם. באותה מידה גבר ואשה שמקדישים זמן אחד לשני, בונים את הזוגיות שלהם. אם אין זמן , אין זוגיות.  לכל אחד מאיתנו צריך להיות חלום וסולם וכל אחד צריך למצוא מסגרת טובה שתעזור לו לעלות בסולם מעלה מעלה.


מעשה נפלא ומרגש לסיום: "אם רק היינו יודעים מה מילה טובה אחת יכולה לעשות.
מספרים על אדם פשוט שהיה בדרכו לבית הכנסת, בדרך פגשו בו שודדי דרכים, ראש השודדים החליט לקחת את כל רכושו, האדם עצר ושאל את השודד בשביל מה אתה צריך את הכסף? ענה לו: אנחנו רוצים לקנות משקה משכר. שאל אותו הנשדד כמה עולה המשקה? ענה לו השודד, 15 שקלים. נתן לו האדם 20 ₪ ואמר לו הנה לך בבקשה. ואגב סתם שתדע שאתה אדם נפלא ואני ממש מודה לך שהתחשבת בי ולא הכאבת לי. השודד היה המום לקח את הכסף ונעלם. למחרת כשיצא הנשדד מבית הכנסת בחוץ עמד ראש השודדים והחזיר לו 5 ₪. כששאל אותו הנשדד, מה גרם לך לעשות מעשה כזה אצילי? ענה לו השודד: במשך כל ימי חיי מעולם לא החמיאו לי ולא הביעו כלפי הערכה

סיפור מרגש שיגרום לנו לשנות תפיסה.
היה פעם תלמיד שעשה הרבה בעיות בכיתה, הפריע בשיעורים, השמיע כל מיני קולות, רב עם החברים, בקיצור - המצב הפך לבלתי נסבל. המורה שלו היה אובד עצות, ואחרי שניסה בטובות וברעות ולא עזר כלום, הוא הזמין את ההורים לשיחה. ההורים הגיעו נבוכים והמורה שטח בפניהם את כל מעלליו של הילד ואת כל מה שהוא ניסה לעשות איתו, ושאל אותם מה הם מציעים.
אמר לו האב: "מה אתה רוצה שאעשה? גם אני דיברתי אתו וביקשתי ממנו והענשתי אותו, ולא עזר כלום".
ענה המורה: "אולי תקחו אותו לאבחון?"
האם התערבה: "אני לא מאמינה בזה, זה לא יעזור בכלום וזה לא מעשי".
המורה הגיב בזהירות: "אם אין ברירה - אולי כדאי לתת לו ריטלין?"
אמר האבא: "אבל מאיפה אשיג ריטלין?"
השיב המורה: "אין בעיה, אני אשיג לכם ריטלין, וכל בוקר הילד יקח כדור והכל יהיה בסדר".
אמרה האמא בדאגה: "אני בבוקר יוצאת לעבודה מוקדם ובעלי כבר עומד בפקקים. יש בלגן בבית בבוקר, מי ידאג כל יום שהוא יקח את הכדור?"
המורה ניסה להרגיעה: "אני יכול לעזור לכם גם בזה, אני עצמי אדאג כל בוקר לתת לו את הכדור".
אמר האבא בתקיפות: "זה לא בא בחשבון, כל התלמידים ידעו שהוא לוקח כדור, יהיה מזה פרסום ובזה אני לא מעוניין!"
חשב המורה ואמר: "יש לי רעיון. כל יום בהפסקה אחרי השיעור, אבקש ממנו ללכת לחדר המורים ולהכין לי כוס קפה. בתא שלי יהיה ריטלין והוא יקח כל יום כדור, אף אחד לא ידע מזה והכל יהיה בסדר".
ההורים היססו מעט, אך לבסוף התרצו והסכימו, אבל הציבו תנאי אחד: זה חייב לבוא מהמורה והם 'לא בעסק'.

וכך היה: המורה הניח קופסא עם ריטלין בתא שלו בחדר המורים, הסביר לילד בשקט את התוכנית, וכל יום בהפסקה הוא ביקש מהילד לגשת לחדר המורים ולהכין לו כוס קפה. הילד היה חוזר עם הקפה והכל עבר בשלום בלי שאף אחד הבחין במתרחש. ואכן המצב בכיתה נרגע, הילד כבר לא נזרק מהכיתה, לא היה עצבני, לא רב עם חבריו והפך לתלמיד למופת. ובכלל, מאז הסידור החדש, האווירה בכיתה נהייתה יותר רגועה ונעימה.

אחרי כמה שבועות האמא שואלת את הילד: "נו, מה נשמע בכיתה?"
הילד עונה: "מצויין!"
היא ממשיכה: "המורה מרוצה ממך?"
והילד עונה: "כן, הכל עכשיו מצויין!"
אז היא אומרת בפליאה: "תסביר לי, מה קרה פתאום שהכל נהיה כל כך טוב?"
עונה הילד: "פשוט מאוד, כל בוקר בהפסקה המורה שולח אותי להכין לו כוס קפה. אני נכנס לחדר המורים, מכין לו קפה, לוקח כדור מהתא שלו ושם לו בקפה. אני מביא לו והוא שותה את זה, ואחר כך הכל בכיתה מאה אחוז!"

לפעמים מרוב שאנחנו בטוחים שהבעיה היא בתלמידים ובילדים , אנחנו שוכחים לעצור רגע ולקחת אחריות ולומר: "אולי הבעיה היא בנו" אולי אנחנו לא רואים נכון את המציאות? מגזימים? מגיבים בצורה שגורמת לילד להתרחק? הרבה פעמים כששוחחתי עם תלמידים ושאלתי מה גרם להם להתרחק? הם ענו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים , אבא שלי פשוט גרם לי לשנוא את הדת , הוא כל הזמן כפה עלי והכריח אותי לקיים מצוות גם כשממש לא הייתי שם. כל החיים רציתי לברוח , פשוט חיכיתי לרגע שאהיה אדון לעצמי וברוך ה' עכשיו הרגע הזה הגיע.