האם באמת אפשר לשתוק ולא לענות או להקפיד כשיש משבר?
מספר סידורי: 134955
שאלה:
היי כבוד הרב , לפני חודש בערך הייתי בהפרשת חלה והרבנית אמרה שם משהו כזה
שאם מישהו פוגע או מעליב או שמנסה להיכנס לוויכוח איתך , צריך לשתוק ולא לענות
ושזאת שעת רצון אם אנחנו מחליטים לשתוק אבל שקט פנימי ולא להגיד בלב "השם
בשמיים יטפל בו", האמת שלא ממש הבנתי ,האם אתה יכול להסביר לי על זה בבקשה
חשוב לי להבין את זה , אני מרגישה שזה יכול לגרום לי לחזור בתשובה שוב, תודה רבה.
תשובה:
אחותי היקרה , אמרו חז"ל במסכת שבת (פח:) וגם במסכת גיטין (לו:) "הנעלבים
ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים,
עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". אין דבר חשוב יותר בעולם
הזה מעבודה על מידות , לכן השאלה הראשונה ששואלים אדם כשמגיע לבית דין
של מעלה היא: "נשאת ונתת באמונה?" האם נהגת ביושר ובאמונה כשעסקת
במשא ומתן? ורק אח"כ שואלים , קבעת עיתים לתורה , וציפית לישועה. מכאן
למדנו שכבוד האדם וכבוד הבריות חשובים יותר מהכל , עד שאמרו חז"ל גדול
כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות יט:)
"עת רצון בשמים"
אם מישהו פוגע בך ואת מבליגה , את מושכת על עצמך רחמים גמורים וחסדים פשוטים
אם במקום לכעוס אנו נלמד להבליג ולשתוק , נקיים את העולם, שנא': "תולה ארץ על
בלימה". בדיוק כמו שכשאדם מרחם על אחרים הוא מעורר רחמים על עצמו מן השמים
שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך" ונא': "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים"
כך כשאדם בולם את עצמו ושומר על איפוק ומונע חילול שם שמים , ריב ומדון , ראוי הוא
מעורר הוא רחמים גדולים על עצמו שמים.
על מעלת אדם שממעט את עצמו ולא מגיב למדנו גם בספר בראשית: "ויעש ה' את
שני המאורות הגדולים , את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת
הלילה,,," כותב רש"י: "שווים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה: "אי אפשר
לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". ומובא בגמרא: "ויעש א-לוהים את שני המאורות
הגדולים , 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן' אמרה ירח לפני הקב"ה: "ריבונו של
עולם (וכי) אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה ה' לכי ומעטי את עצמך.
ועוד אמר הרמב"ם: "וכן היה דרך החסידים הראשונים, שומעים חרפתם ואינם משיבים
ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו". (הלכות תלמוד תורה, פרק ז' הלכה יג')
ונקט חסידים בדווקא, שהרי מידות אלו שייכות לתחומה של החסידות והאדם המתנהג
בהן הוא אשר יקרא בשם חסיד.
לסיכום: אדם שמסוגל לא לענות בשעת משבר הוא אדם אדם גדול , אדם שמסוגל לא
להקפיד אפילו בלב הוא חסיד , אדם שמסוגל לברך את חברו למרות שפוגע בו ומחרף
אותו , הוא בגדר "מלאך ה'" ואין קץ לגודל שכרו. והלוואי שנזכה להיות אנשים גדולים
ונאהב כל אדם ולא נגיב בצורה אימפולסיבית. שהרי אין דבר גדול יותר מעבודת המידות
בעוון שנאת חינם נחרב בית המקדש ובשכר אהבת חינם ייבנה המקדש , בהצלחה צדיקה
.
תגיות:
משבר פוגע או מעליב הפרשת חלה הנעלבים ואינם עולבים עבודה על מידות כל המרחם על הבריות גדול כבוד הבריות
שאלה:
היי כבוד הרב , לפני חודש בערך הייתי בהפרשת חלה והרבנית אמרה שם משהו כזה
שאם מישהו פוגע או מעליב או שמנסה להיכנס לוויכוח איתך , צריך לשתוק ולא לענות
ושזאת שעת רצון אם אנחנו מחליטים לשתוק אבל שקט פנימי ולא להגיד בלב "השם
בשמיים יטפל בו", האמת שלא ממש הבנתי ,האם אתה יכול להסביר לי על זה בבקשה
חשוב לי להבין את זה , אני מרגישה שזה יכול לגרום לי לחזור בתשובה שוב, תודה רבה.
תשובה:
אחותי היקרה , אמרו חז"ל במסכת שבת (פח:) וגם במסכת גיטין (לו:) "הנעלבים
ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים,
עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". אין דבר חשוב יותר בעולם
הזה מעבודה על מידות , לכן השאלה הראשונה ששואלים אדם כשמגיע לבית דין
של מעלה היא: "נשאת ונתת באמונה?" האם נהגת ביושר ובאמונה כשעסקת
במשא ומתן? ורק אח"כ שואלים , קבעת עיתים לתורה , וציפית לישועה. מכאן
למדנו שכבוד האדם וכבוד הבריות חשובים יותר מהכל , עד שאמרו חז"ל גדול
כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות יט:)
"עת רצון בשמים"
אם מישהו פוגע בך ואת מבליגה , את מושכת על עצמך רחמים גמורים וחסדים פשוטים
אם במקום לכעוס אנו נלמד להבליג ולשתוק , נקיים את העולם, שנא': "תולה ארץ על
בלימה". בדיוק כמו שכשאדם מרחם על אחרים הוא מעורר רחמים על עצמו מן השמים
שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך" ונא': "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים"
כך כשאדם בולם את עצמו ושומר על איפוק ומונע חילול שם שמים , ריב ומדון , ראוי הוא
מעורר הוא רחמים גדולים על עצמו שמים.
על מעלת אדם שממעט את עצמו ולא מגיב למדנו גם בספר בראשית: "ויעש ה' את
שני המאורות הגדולים , את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת
הלילה,,," כותב רש"י: "שווים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה: "אי אפשר
לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". ומובא בגמרא: "ויעש א-לוהים את שני המאורות
הגדולים , 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן' אמרה ירח לפני הקב"ה: "ריבונו של
עולם (וכי) אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה ה' לכי ומעטי את עצמך.
ועוד אמר הרמב"ם: "וכן היה דרך החסידים הראשונים, שומעים חרפתם ואינם משיבים
ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו". (הלכות תלמוד תורה, פרק ז' הלכה יג')
ונקט חסידים בדווקא, שהרי מידות אלו שייכות לתחומה של החסידות והאדם המתנהג
בהן הוא אשר יקרא בשם חסיד.
לסיכום: אדם שמסוגל לא לענות בשעת משבר הוא אדם אדם גדול , אדם שמסוגל לא
להקפיד אפילו בלב הוא חסיד , אדם שמסוגל לברך את חברו למרות שפוגע בו ומחרף
אותו , הוא בגדר "מלאך ה'" ואין קץ לגודל שכרו. והלוואי שנזכה להיות אנשים גדולים
ונאהב כל אדם ולא נגיב בצורה אימפולסיבית. שהרי אין דבר גדול יותר מעבודת המידות
בעוון שנאת חינם נחרב בית המקדש ובשכר אהבת חינם ייבנה המקדש , בהצלחה צדיקה
.
תגיות:
משבר פוגע או מעליב הפרשת חלה הנעלבים ואינם עולבים עבודה על מידות כל המרחם על הבריות גדול כבוד הבריות
