מי נקרא רשע? מה דינו? האם גם יהודי יכול להיות מוחזק כרשע?

מספר סידורי: 136840
שאלה:
שלום לכבוד הרב , ברצוני לשאול מס' שאלות
לצורך הבנה ולימוד ואשמח לקבל תשובה.

להלן השאלות.
1. מיהו נקרא רשע על פי דין תורה?
2. האם גם יהודי יכול להיות מוחזק כרשע?
3. האם יהודי העובר על הלכות התורה במזיד נקרא רשע?
4. באם מוחזק כרשע או שלאו, מה דינו של יהודי העובר על התורה בפרסיה?
5. אם אדם מוחזק כרשע ועושה עבירות נגד תורה להמשיך ולקרבו גם אם דוחה אותך?
6. מה דינו של אדם הפוגע בתלמידי חכמים במזיד ע"פ רוב הפוסקים? אודה לתשובתך.

תשובה:
אחי היקר , כולי תקווה שלא תצא תקלה על ידי , ליקטי עבורך מגוון רחב של סוגי רשעים
חשוב לידע שיש השלכות הלכתיות והבדלים מהותיים בין רשע לרשע.

יש רשע שמומר לכל התורה - אדם שפרק מעליו עול מלכות שמים לגמריי.
יש רשע שמומר לדבר אחד - דינו שנוי במחלוקת התנאים.
יש רשע בגלל דעותיו - נקרא אפיקורוס (המבזה ת"ח)

יש רשע ש-"אוכל נבלות לתיאבון" יצרו הרע גובר עליו ולכן הוא חוטא.
יש רשע ש-"אוכל נבלות להכעיס" אדם שפרק מעליו עול מלכות שמים לגמריי.
כל הקללות שמופיעות בפרשת בחוקותיי מיוחסות לרשעים מהסוג הזה (שעושים להכעיס)

הרמב"ם דאג לסכם את הדברים בצורה יפה
"ואלו הן שאין להם חלק לעוה"ב אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם
לעולם ולעולמי עולמים. המינים והאפיקורסים והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים
ובביאת הגואל, המורדים ומחטיאי הרבים והפורשים מדרכי ציבור והעושים עבירות ביד רמה
בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי
לשון הרע והמושך עורלתו. (משנה תורה לרמב"ם , הלכות תשובה , הלכות ג' , פרק ו')

התייחסות נקודתית.
1) רשע הוא אדם שעובר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין (שו"ע חו"מ סי' לד' סע' ב')
2) סתם יהודי שלא הורשע בב"ד הוא בחזקת כשר ואינו מוחזק כרשע (רמב"ם קידוש החודש ב',ב')
3) יהודי העובר על הלכות התורה באופן קבוע נקרא רשע גם אם אינו עושה כדי להכעיס

4) מה דינו של יהודי שעובר על הלכות התורה בפרהסיה?
מצד אחד רשע זה יש להכהות את שיניו, להרחיקו ולהתרחק ממנו. (רמב"ם אבל א',י') אולם ,
מצד שני למדנו שהשונא שנאמר בתורה הוא מישראל, לא מאומות העולם, והיאך יהיה
לישראל שונא מישראל והכתוב אומר (ויקרא יט',יז') "לא תשנא את אחיך בלבבך", אמרו
חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה
תשובה ויחזור מרשעו, ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה, אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק
ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה, והתורה
הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר
הדת, שנאמר (יחזקאל לג',יא') "אמור אליהם חי אני נאם ה' א-להים אם אחפוץ במות הרשע
כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה".

כל ההיתר לשנוא את הרשע הוא לשנוא את המעשים הרעים שלו ולא את האדם עצמו,
שהוא מורכב מטוב ורע, אומנם הוא חוטא אך יש בו גם מעשים טובים,"שאפילו ריקנים שבך
מלאים מצות כרימון", וכמו שאמרה ברוריה לרבי מאיר בעלה "יתמו חטאים" ולא חוטאים.

5) אם מוחזק כרשע ועושה עבירות נגד התורה להמשיך לקרבו גם אם דוחה אותך?
"וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנואתם, מצוה לאהבם גם כן,
ושניהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ
אלקות שבתוכם, המחיה נפשם האלקית, וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות
בתוך הרע מס"א הגובר עליהם ברשעים והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע
ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם ..." (האדמו"ר הזקן בעל התניא , ספר התניא פרק לב')

ומובא בשם רבי נחום המגיד מטשרנוביל זצ"ל (תלמיד הבעש"ט הקדוש והמגיד ממזריטש)
בספרו "מאור עיניים" (פרשת חוקת) "ואהבת לרעך כמוך" פירושו שאפילו אם יודע אדם בעצמו
שיש רע בקרבו, בכל זאת אינו שונא את עצמו. כך גם את חברו , אפילו רואה רע בחברו אל
ישנא אותו, כי גם לחברו יש חלק א-לוה ממעל כמוהו ואף אם רואה רע בחברו , ישנא
את הרע שבו וחלק הקדוש שבו יאהבנו".

כל תכלית המצוה לשנוא את הרשע היא כדי להפרישו מן החטא, כפי שנראה מהרמב"ם
(הלכות דעות פרק ו' הלכה ו',ז') ואם ישנא אותו שנאה גמורה אין שום סיכוי שיחזור בתשובה,
ואמרו חכמינו ז"ל "לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת", ועל ידי שיקרב אותו בזכות
מעשיו הטובים, יעורר בו את הרצון לחזור בתשובה. זו הייתה הדרך של אהרן הכהן לקרב
את החוטאיםע"י שהיה אוהבם היו מתביישים לחטוא ואומרים איך נחטא ואהרן אוהב אותנו.

6. מה דינו של אדם הפוגע בתלמידי חכמים במזיד ע"פ רוב הפוסקים?
כתב הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות תלמוד תורה) עוון גדול לבזות את החכמים או לשנאותן, ולא
חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (בספר דברי הימים לו.) ויהיו מלעיגים
במלאכי האלוקים ובוזים דבריו, כלומר בוזים לומדי דבריו שהם התלמידי חכמים.

ובמשנה במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואלו שאין
להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים,
ואפיקורס. (ועוד) ובגמרא שם (דף צט:) פירשו, רב ורבי חנינא אמרו שניהם אפיקורס זה
המבזה תלמידי חכמים. נמצא אם כן שהמבזה תלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא.

ומי שביזה תלמיד חכם ובאו עדים בפני בית דין והעידו שביזהו, בית דין היו מנדין אותו
ברבים, וקונסין אותו בקנס כבד. ומן הדין תלמיד חכם שביזה אותו איזה אדם, רשאי אותו
החכם לנדותו, ונידויו נידוי, וחייבים כל העם שאינם תלמידי חכמים כמו המנדה, לנהוג
במנודה כל דיני נידוי, כגון שלא לצרפו למניין ושלא לשבת בתוך ארבע אמותיו.
עד שימחל לו החכם ויתיר לו נידויו.

וכתב הרמב"ם, אף על פי שיש רשות לחכם לנדות לכבודו (דהיינו מפני כבודו), אינו שבח
לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר זה, אלא מעלים אזניו מדברי עם הארץ, וכן היה דרך
החסידים הראשונים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא עוד אלא שמוחלים למחרף
וסולחים לו וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו
אדם מפני כבודם. וזוהי דרכם של תלמידי חכמים שראוי לילך בה.

במה דברים אמורים?
כשבזהו או חרפהו בסתר, אבל תלמיד חכם שבזה או חרף אדם בפרהסיה אסור לו
למחול על כבודו, ואם מחל נענש שזהו בזיון התורה, אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש
ממנו מחילה ויסלח לו. וכן אירע לפני כשלושים וחמש שנה שאדם אחד ביזה את מרן
הרב עובדיה יוסף בישיבת פורת יוסף, לפני קהל רב, ומרן הרב זצוק"ל נידה את אותו אדם,
והלה הלך לגאונים רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל רבה של ירושלים ולרבי יוסף שלום אלישיב
שליט"א להתלונן על כך, והרבנים כששמעו על עניין הנידוי של מרן הרב שליט"א,
מיד נהגו במנודה כדין התורה. ואחר כך בא המנודה למרן הרב זצוק"ל יחד עם הגאון
רבי יהודה צדקה זצ "ל ראש ישיבת פורת יוסף, וביקש את סליחת הרב. ונידוי זה של גדול
הדור הרי הוא חמור שבעתיים מנדרו של תלמיד חכם אחר, מפני שהמבזה את גדול הדור
דינו כמבזה את רבותיו וה' הטוב יכפר.