מספר סידורי: 44823
שאלה:
שלום לכבוד הרב רציתי לשאול בקשר לחתונה של שני אחים עם שתי אחים זת'ומרת אני ואחי עם בחורה שהוא עומד להתחתן איתה ואח שלה כאילו איתי. שמעתי שיש בעיה שזה לא רצוי .מה דעתך בעניין. דרך אגב הוא רוצה להתחתן איתי אבל אני ממש לא בעניין אז סתם לדעת. אשמח לתשובה בקרובב

תשובה:

יגיד מי שיגיד שהדבר לא מומלץ ולא רצוי ומי שיכול להימנע שיימנע, אבל לדעתי היות ומעיקר הדין הדבר מותר (וכן ראיתי שכתב מרן הרב עובדיה) אין טעם לאסור את הדבר , אבל אי אפשר להתעלם מצוואת רבי יהודה החסיד וכדאי להזכיר את דבריו בנושא כדי לא להתעלם מהדבר.

להלן חלק מצוואת רבי יהודה החסיד:
כב. לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו.
כג. לא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו, או שמו כשם חמיו.
כד. שני בני אדם ששמותיהם שוים לא יזדווגו יחד בילדיהם.
כה. ולא ישאו שני אחים לשתי אחיות.
כו. ולא ישא אדם שתי אחיות זו אחר זו
כז. לא ישאו שני אחים אשה ובתה, ולא ינשאו ב' אחיות לאב ובנו.
כח. לא יתחתן אדם שני פעמים עם חבירו בן ובת בת ובן.

כמו כן אני מצרף לך את כל הלכות שידוכין שתלמדי מהם.
א. כל אדם העומד לקחת לו אשה, צריך לבדוק ולדעת שהיא כשֵׁרה והגונה, שלא יהא פגם ביֵיחוסה לזרע ישראל אבינו עליו השלום, ולא שום פיסול, כגון ממזרת (או חֲלָלָה, אם הוא כהן), כדי שלא תהא לגופו כצרעת ממארת. ואמרו חז"ל שלושה סימנים יש להם לישראל, ביישנים, רחמנים, גומלי־ חסדים. ומי שאין לו סימנים אלו, אינוּ ראוי לידבק בו:

ב. ישתדל אדם לישא בת תלמיד־חכם, וכן להשיא את בתו לתלמיד־חכם. ואם לא מצא בת תלמיד־חכם, ישא בת צדיקים ואנשי מעשה. לא מצא, ישא בת טובים ונאמנים (ועיין לקמן סעיף ו'). ואל ישא בת עם־הארץ, ואל ישִׂיא בתו לעם־הארץ. ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה. ודוקא כשהוא אינו מדקדק במצוות. מפני שהמשיא בתו לעם־הארץ כזה, כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת־פנים, אף עם־הארץ מכֶּה ובועל ואין לו בושת־פנים:

ג. עם־הארץ (שאינו יודע אפילו מקרא) לא ישא בת כהן, לפי שאין זיווגם עולה יפה. אלא מת בלא בנים, או מת הוא או היא במהרה, או שתהיה קטטה ביניהם. אבל אם הוא יודע־ספר, אין שום חשש, וכל־שכן אם הוא בן־תורה הלומד בישיבה בקביעות. ותלמיד־חכם שנושא בת כהן, הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד:

ד. בָּחוּר לא ישא זקינה, שהרי היא אינה יכולה ללדת, ונמצא מתבטל ממצות פריה ורביה. וכן זקן לא ישא בַּחוּרָה, כיון שדבר זה מביא אותה לידי זנות. וטוב שלא יהיו בני־הזוג באותו גיל, וכל־שכן שהיא לא תהיה גדולה ממנו בַּשָּׁנִים, אלא הוא יהיה גדול ממנה:

ה. הבא לשאת אשה, צריך לבדוק באחֶיהָ אם הם צדיקים וטובים, כי רוב הבנים דומים לאחֵי האם. וכן יבדוק באביה ובאמה (ועיין לעיל סעיף ג'). ולכן נזכר במקראות פלונית בת פלוני, או אחות פלוני, כדי לספר בשבחם. כגון שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה, ותלד לו וגו'. וגבי יהושפט נאמר ושם אמו עֲזוּבָה בת שִׁלְחִי. וילך בכל דרך אסא אביו וגו' לעשות הישר בעיני י"י. וכן ביאשיהו ושם אמו ידידָה בת עֲדָיָה מִבָּצְקַת. ויעש הישר בעיני י"י וגו'. ללמדנו שכאשר האם היא צנועה וצדקת, הוא סיוע גדול לבנים שייצאו הגונים:

ו. מצוה על האדם להשיא את בניו ובנותיו סמוך לְפִרְקָם (דהיינו בימי נעוריהם ובַחְרוּתם). שאם יניחם, יבואו חס ושלום לידי זנות או לידי הרהור. ועל זה נאמרכח וּפָקַדְתָּ נָוְךָ ולא תחטא. דהיינו תפקח ותשגיח על מעשי בני־ביתך, שהם נָוְךָ דהיינו מקום דירתך, שאם לא כן תיתפש גם אתה בחטאם. הלכך יזדרז האב לעסוק בשידוכיהם ובנישואיהם. ויתן לבניו לצורך זה מכספו לפי אפשרותו. ובכלל זה, ישלם עבור קניית תכשיטין למשודכת, אם מנהג המקום שהמשודך שולח לה תכשיטין, וכל כיוצא בזה. ואף לבנותיו צריך האב ליתן מעט מכספו (אף־על־פי שהיא יוצאת למשפחה אחרת) לסייע בפרנסת נְדוּנְייתן. [ובזמנינו שהדירות ביוקר גדול וכו', יסייע גם בזה. והכל לפי רְאוּת עיני מנהיגי הדור]. ומי שהוא עשיר, ראוי שיתן לבנותיו כפי עשרו, ולכל־הפחות עשירית מנכסיו לכל אחת מהן. אך אסור לאב ולאם לכפות את ילדיהם או ללחוץ עליהם להתחתן עם מי שהם אינם חפצים בהם, אלא הבנים יחליטו לשאת את אשר תמְצֶאנה חן בעיניהם, וכן הבנות לטוב בעיניהן תהיינה לנשים. ואם האב או האם מתנגדים למי שהם חפצים להתחתן עמהם, אין הילדים מחוייבים לשמוע בקולם, אלא אם־כן אותם שרצונם להתחתן עמהם הם בלתי הגונים וראויים, וכן אם הדבר יגרום צער או בזיון לאביהם או לאמם, אזי חייבים הילדים למנוע עצמם מכך:

ז. אסור לקדש אשה בלא לשדך אותה תחילה. דהיינו שלא יהיו הקידושין בפתע פתאום, לפי שזה מביא ומרְגיל לדרך פריצות. אלא ידברו עִמה על כך מתחילה, בין באמצעות אחרים בין הוא בעצמו, אם היא מסכימה להינשא לו. ושני הצדדים עם הוריהם, קובעים ומסכימים על התנאים שביניהם כפי אפשרותם ולפי מנהג המקום, כגון זמן הנישואין, וסכומי הכספים שהם מתחייבים. ולא נהגו בקהילותינו לכתוב התנאים בשטר, או לעשות קניין־סוּדָר, ולא תקיעת־כף ולא חרם ולא קנסות. אבל הכל לפי העניין, כי אם רואים שיש צורך, אדרבה טוב שיהיה על־כל־פנים כתוב. ויש מקומות שנוהגים לעשות אחרי־כן סעוֹדה צנועה של־פת ובשר ומיני טיבול, בבית אבי הכלה, שתי המשפחות והנלוים אליהם, בשירה ובזמרה, שבזה מתחזקת ההתקשרות ביניהם:

ח. שני הצדדים העומדים להשתדך, אסורים להעלים זה מזה מגרעות ומומים שיש להם, או להטעותם בהם. מפני חשש קידושי־טעות שיתבטלו למפרע כאשר יוודע הדבר. או שיהיו ספק־קידושין. וגם מטעם איסור הונאה, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו. ודוקא כשהם דברים קשים וחמורים, כגון חלאים פנימיים שיש בהם סכנה, או מחלות תורשתיות קשות, או שייחוסם מפוקפק, או שהם בלתי שפויים בדעתם, מצורעים, נִכְפִּים (מחלת "נפילה"), עֲקרים, מאומצים וכדומה. וכן אם סבורים שהם עשירים ואינם אלא עניים, או שהחתן תלמיד־חכם ואינו אלא עם־הארץ, וכל כיוצא באלו. ולא עוד אלא שגם אחרים היודעים בבירור ממגרעות הללו, צריכים לגַלּוֹת להם אף־על־פי שלא נשאלו על ידם, אם יתכן על־כל־פנים שיקבלו את דבריהם, ואפילו אם כבר גמרו השידוכין, משום שנאמר לא תעמוד על דם רעך. אך זה דוקא בתנאי שכוונתם להועילם ולהיטיב להם. אבל לומר להם זאת כדי להרע לצד השני, אסור משום לשון־הרע. אלא אם־כן הם פרוצים בעריות, או יש בהם אֲפֵיקוֹרוֹסוּת, מצוה לגלות לצד השני בכל אופן:

 

תגיות:
הלכות שידוכים נישואין חתונה שני אחים שתי אחיות