כתב הרמב"ם (בסוף פ"ט מהלכות מאכלות אסורות), מי שאכל בשר, בין בשר בהמה ובין בשר עוף,
לא יאכל אחריו (מאכל) חלב עד שיהיה בינהם כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות. וכן כתבו
הכל בו והארחות חיים. ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב להוכיח ממה שכתבו "כמו" שש שעות,
שאין צורך להמתין שש שעות ממש, אלא די בכך שיעברו חמש שעות וחצי, ויהיה סמוך לשש שעות,
(שכן בכל הש"ס "סמוך" הוא שיעור חצי שעה). וכן מוכח מדברי המאירי שכתב, "שיעור שש שעות
או קרוב לזה". אלא שבספר גינת ורדים כתב שיש להמתין שש שעות ממש, וכן משמע מעוד פוסקים.
ולפיכך כתב שלכתחילה אין לאכול מאכלי חלב עד שיעברו שש שעות בדיוק, ואפילו אם אכל בשר עוף.
ומכל מקום המיקל בזה במקום צורך לאכול אחר חמש וחצי שעות, יש לו על מה שיסמוך, ובפרט בעוף
שיש מקום רב יותר להקל בזה.

וכתב הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (אב בית הדין בבראדי לפני כמאתיים שנה), שהטועם בשר בלשונו,
ופלט מייד מה שטעם, ולא בלע, אינו צריך להמתין שש שעות לאכילת גבינה. וכן פסקו בשו"ת כפי אהרן
(להגאון רבי אהרון עזריאל זצ"ל) ובספר כף החיים, והטעם הוא משום שבאופן שאינו לועס ואינו בולע אין
לחוש לא לטעמו של הרמב"ם שנשאר בשר בין השיניים, שהרי לא לעס, ולא לטעמו של הרא"ש, שהבשר
נשאר טעמו הרבה זמן בפה, שזהו דווקא אם בלע מהמאכל, ולפיכך, מותר לטעום בערב שבת רוטב בשרי,
ולפולטו מייד, וכן מותר להכניס לפיו חתיכת בשר ולפלטה מייד, ואחר כך לאכול מאכלי חלב, ומכל מקום,
אם אוכל גבינה מייד, צריך לשטוף את פיו ולדאוג שיהיו ידיו נקיות. כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א
(בשנת תשי"ד) שיש להקל לילדים קטנים לאכול גבינה אחרי בשר, אף שעדיין לא חלפו שש שעות,
כל שכבר חלפה שעה אחת ואינם נמצאים באותה סעודה ממש, יכולים להקל ולאכול מאכלי חלב.
ומכל מקום בודאי שיש לחנך את הילדים שכבר גדלו והגיעו לגיל שמבינים עניין זה, בכל המצוות,
דאורייתא ודרבנן.

אדם שמסתפק אם עברו שש שעות מזמן שאכל בשר, ורוצה לאכול גבינה,
כתב הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שרשאי להקל מספק ולאכול מאכלי חלב.
לקריאת כל המאמר לחצי כאן: "הלכה יומית"