אחי היקר, העניין להתעטף בציצית הוא דוקא בהליכה לבית הכנסת בימות החול.
אין עניין מיוחד לחזור הבייתה עם טלית , אבל אם זה מחזק אותך ביראת שמים אז למה לא? רק תשתדל לא לעבור במבואות המטונפים.

מהי הדרך הנכונה?
ע"פ דברי הבית יוסף בשו"ע או"ח סימן כה', סעיף א' הדרך הנכונה היא לברך על טלית קטן ואחר כך להניח תפילין של יד ושל ראש ואז לבוא לבית הכנסת ולתעטף בטלית גדול וע"פ ביאור הגר"א כל שכן שמותר לאדם להתעטף בטלית גדול. וכתב המשנה ברורה (שם, סימן קטן יא') שכתב שבזמן שמברך על הטלית גדול ברכת להתעטף, יכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן.

סגולה להינצל מכל נזק ומשחית.
וכתב בכף החיים (שם אות יד) שכשהאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו, הקב"ה שמח ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית ויש מהתימנים שנהגו להתעטף בטלית גדול בלכתם לבית הכנסת בע"ש וי"ט. אך העניין הגדול להיות מעוטף בציצית הוא בהליכה לבית הכנסת ובפרט בימי החול , שהרי בשבת אין צורך להתעטף בציצית וכתב בכף החיים (סימן כה אות כ') שבשבת ויום טוב אינו צריך לילך לבית הכנסת מעוטף בטלית, כיון שאין מצות תפילין בבת והכל הוא עבור התפילין שנקראו יקר. אך עיין במנהג ישראל תורה (חלק א' דף צב) שהביא מספר מאסף לכל המחנות שנהגו כל החסידים לילך גם בשבת ויום טוב מעוטפים בטלית לבית הכנסת. ולכן כל אחד ינהג כפי מנהג רבותיו ונהרא ונהרא ופשטיה.

מובא בזוהר הקדוש:
ומאן דעייל לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואמר "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" קוב"ה אמר אן הוא מוראי ודא אסהיד סהדותא דשיקרא. (זוהר ואתחנן רסה) 

פירוש: מי שנכנס לבית הכנסת וכשיוצא מביתו הוא ללא תפילין בראשו וציצית בלבושו ואומר בכניסתו לבית הכנסת: "ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחווה אל היכל קדשתך ביראתך" ה' יתברך אומר היכן הוא מוראי? (ביראתך) וזה מעיד עדות שקר. (משום שאין לו תפילין בראשו)

לסיכום: אין ספק שזכות גדולה יש לאדם שזוכה להיות מעוטף בטלית , אבל
אני אישית לא מכיר עניין מיוחד דווקא בחזרה לביתו מעוטף בטלית וראוי לכל מי שחוזר לביתו מעוטף בטלית להיזהר בעוברו במבואות המטונפים וכל אחד ינהג כפי מנהג רבותיו.