מחלל שבת בפרהסיא במניין
מספר סידורי: 37125
שאלה:
רביד מהם כל (ואני מדגיש כל) הדעות לגבי מחלל שבת בפרהסיא האם הוא מצטרף מניין או לא? מי מקל? ומי מחמיר? תודה רבה הש"ית יברך אותך.
תשובה:
מחלל שבת בפרהסיא רשאי להצטרף למניין לעניות דעתי אולם אינו רשאי להיות שליח ציבור ו\או לעלות לתורה (כל זה בשעת הדחק) אבל אם לא מדובר בשעת הדחק רצוי שלא לצרפו למניין וליקח אדם ירא שמים. תגובה שצירפתי מאתר ישיבה.org השו"ע (סי' נ"ה סעיף י"א) כתב, עבריין שעבר על גזירת הציבור או שעבר עבירה נמנה למנין עשרה. ומדבריו ניתן להבין לכאורה שמחלל שבת ברבים מצטרף למנין. אולם הפמ"ג (סי' נ"ה בא"א סק"ד) כתב להסביר שהשו"ע מדבר בשאר עבירות, אבל מחלל שבת ברבים נחשב כמומר, ואין לצרפו למנין. וכן פסקו כמה מהאחרונים, ומהם: הבן איש חי בשו"ת רב פעלים ח"ב (סי' י"א) וח"ג (סי' י"ב) וכ"פ המ"ב (סי' נ"ה ס"ק מ"ו) ועוד אחרונים. אולם באחרונים מובאים גם כמה סיבות שמהם ניתן ללמוד להקל בזמנינו לצרף מחללי שבת למנין:
א. בשו"ת מלמד להועיל חאו"ח (סי' כ"ט), דן להקל בזה מחמת שמחללי שבת אינם יודעים את חומרת איסור חילול שבת, ונחשבים כתינוק שנשבה לבן הגויים, שברור שאין להאשימו בכך שאינו מקיים מצוות. וכ"כ גם בשו"ת בנין ציון (סי' כ"ג) ועוד.
ב. החזו"א חיו"ד (סי' ב' ס"ק כ"ח) כתב, שכיון שאין עימנו מי שיודע להוכיח, לכן א"א להעניש את מחללי השבת. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח (סוף סימן י"ח) שהביא עוד סברות להקל בזה.
לכן נראה לענ"ד, שרוב מחללי שבת בזמנינו דינם כדין שוגגים ולא כמומרים, ולכן אפשר לצרף אותם למנין ולהעלותם לתורה ולענות אמן אחרי ברכתם. אולם אם אפשר בדרכי נועם להסביר להם העניין או שאפשר בתחבולות ליצור מציאות שלא נצטרך לסמוך עליהם, עדיף הדבר, גם אם הדבר יפגע בו במעט. והכל צריך להעשות בחכמה ובתבונה יתירה.
שאלה:
רביד מהם כל (ואני מדגיש כל) הדעות לגבי מחלל שבת בפרהסיא האם הוא מצטרף מניין או לא? מי מקל? ומי מחמיר? תודה רבה הש"ית יברך אותך.
תשובה:
מחלל שבת בפרהסיא רשאי להצטרף למניין לעניות דעתי אולם אינו רשאי להיות שליח ציבור ו\או לעלות לתורה (כל זה בשעת הדחק) אבל אם לא מדובר בשעת הדחק רצוי שלא לצרפו למניין וליקח אדם ירא שמים. תגובה שצירפתי מאתר ישיבה.org השו"ע (סי' נ"ה סעיף י"א) כתב, עבריין שעבר על גזירת הציבור או שעבר עבירה נמנה למנין עשרה. ומדבריו ניתן להבין לכאורה שמחלל שבת ברבים מצטרף למנין. אולם הפמ"ג (סי' נ"ה בא"א סק"ד) כתב להסביר שהשו"ע מדבר בשאר עבירות, אבל מחלל שבת ברבים נחשב כמומר, ואין לצרפו למנין. וכן פסקו כמה מהאחרונים, ומהם: הבן איש חי בשו"ת רב פעלים ח"ב (סי' י"א) וח"ג (סי' י"ב) וכ"פ המ"ב (סי' נ"ה ס"ק מ"ו) ועוד אחרונים. אולם באחרונים מובאים גם כמה סיבות שמהם ניתן ללמוד להקל בזמנינו לצרף מחללי שבת למנין:
א. בשו"ת מלמד להועיל חאו"ח (סי' כ"ט), דן להקל בזה מחמת שמחללי שבת אינם יודעים את חומרת איסור חילול שבת, ונחשבים כתינוק שנשבה לבן הגויים, שברור שאין להאשימו בכך שאינו מקיים מצוות. וכ"כ גם בשו"ת בנין ציון (סי' כ"ג) ועוד.
ב. החזו"א חיו"ד (סי' ב' ס"ק כ"ח) כתב, שכיון שאין עימנו מי שיודע להוכיח, לכן א"א להעניש את מחללי השבת. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח (סוף סימן י"ח) שהביא עוד סברות להקל בזה.
לכן נראה לענ"ד, שרוב מחללי שבת בזמנינו דינם כדין שוגגים ולא כמומרים, ולכן אפשר לצרף אותם למנין ולהעלותם לתורה ולענות אמן אחרי ברכתם. אולם אם אפשר בדרכי נועם להסביר להם העניין או שאפשר בתחבולות ליצור מציאות שלא נצטרך לסמוך עליהם, עדיף הדבר, גם אם הדבר יפגע בו במעט. והכל צריך להעשות בחכמה ובתבונה יתירה.
