תפילות - למה חייבים להתפלל בבית כנסת?
שאלה:
חזרתי בתשובה לפני שלוש שנים אני רוצה ללכת להתפלל בבית כנסת כל התפילות אבל אני לא מבין למה צריך ללכת לבית כנסת למה לא להתפלל בבית לבד אני יכול להתרגש יותר בתפילה בבית למה חשוב להתפלל במניין
תשובה:
תפילה במניין עולה למקום הרבה יותר גבוה מתפילהביחיד, כמו כן תפילה בבית כנסת מעלתה הרבה יותר גבוה מתפילה בבית. נכון שלפעמים מתרגשים יותר בבית אבל אם תלמד על מעלת תפילה במניין אני מבטיח לך שלעולם לא תתפלל יותר בבית. השכר כפול ומכופל ומי שקצת בקיא בזה יודע שתפילה בציבור ותפילה בבית כנסת בכלל הרי אין להם תחליף ואשרי מי שזוכה להתפלל תמיד בבית כנסת ובמניין הרי מעלתו כמעלת מלך במיוחד אם זוכה להיות מעשרה ראשונים. אדם חייב לקבוע מקום קבוע לתפילתו וזמן קבוע לתפילתו ככל שהזמן יהיה קבוע יותר והתפילה תהיה קבועה יותר לא יהיה רשות למקטרגים לקטרג על אותו אדם. הרחבה לנושא עליו שאלת.
ביחס למקום תפילה בבית הכנסת כתב השו"ע שיש להשתדל לקבוע את מקום תפילתו לא ליד הפתח, ולא ישב שם, אלא ישתדל להיכנס פנימה לפחות בשיעור של ארבע אמות (מטר אחד), ושם ישב ויתפלל.
טעמים אחדים נזכרו בשו"ע להלכה זו. טעם ראשון: שלא תיראה התפילה כמטרד הכרחי שהוא מצפה לרגע שיוכל לצאת משם. טעם שני: שלא יתבונן בזמן התפילה במה שנעשה בחוץ ובעוברים ושבים. טעם שלישי: שלא יתפלל מיד בכניסתו אלא ישהה מעט, עד שתהיה דעתו מיושבת עליו מטרדות החוץ שבא ממנו.
כמו כן ראוי שיהיה לאדם מקום קבוע לכל תפילותיו. בזה ישנן שני סעיפי הלכות: ראשית, יש לקבוע בית כנסת מיוחד ששם הוא מתפלל ערבית ושחרית, ואם אפשר בחול ובשבת. ושנית, גם בתוך בית הכנסת יש לקבוע מקום מסוים לו.
קביעת המקום לתפילה קושרת את האדם קשר חזק לתפילתו, והופכת אותה ליסוד ומרכיב קבוע במבנה החיים שלו, שאיננו משתנה. בזה חייו מתעלים כאשר חלק קבוע בתוכם קשור עם קדושת המקום של בני ישראל, עובדי עבודת הלב.
תפילתו הקבועה של אברהם אבינו
בגמרא נאמרו דברים נפלאים על ערך קביעת המקום לתפילה. כך נאמר במסכת ברכות : "כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו". רש"י מבאר, שמצאנו על אברהם אבינו שקבע מקום לתפילתו. יתכן שמעשה זה של אברהם אבינו עליו השלום אופייני לתכונתו המיוחדת, המצוינת בדברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, שם קורא הרמב"ם לאברהם אבינו "עמודו של עולם". אברהם אבינו היה יציב מאד באמונתו. לא הושפע ולא נכנע משום לחץ של אנשים או של מאורעות, ובזה אפשר לראות את העוצמה האדירה שהיתה באמונתו. בספר "המספיק", לבנו של הרמב"ם, מבאר לנו המחבר כמה גדולה היתה מדרגת האבות. הם היו כאלה, שאפילו אם ידעו שתמורת כל מעשיהם הטובים לא רק שלא יקבלו שכר, אלא יסורי גיהנום, לא היו זזים מעמדתם. בזה סוד גדולתם, שיציבותה איננה ניתנת לשום זעזוע.
ביטוי חיצוני לזה הוא קביעת המקום בתפילה. שמירה מתמדת על מקום קבוע מחייבת את האדם לחסידות וענוה, שהרי יכולים לתפוס את מקומו מכל מיני סיבות, ואיך ישמור על הקביעות?! על ידי זה בודאי שישתדל להקדים לתפילה לפני בואם של אחרים. ופעמים שישנם בסביבתו אנשים המטרידים אותו, והוא חפץ לשנות את מקומו כדי להינצל מטרדתם, ורק אם תכונות הענוה, הסבלנות וההבלגה טבועים בו, הוא שומר על מקומו. על זכות קביעות מקום כזו אמרו חז"ל במסכת ברכות , שאויביו נופלים תחתיו.
אולם, האם יש עדיפות איפה יהיה המקום הפרטי בתוך בית הכנסת? על זה כתב השו"ע : צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, ודבר קבוע כמו ארון ותיבה, אינו חוצץ. אם כן, ראוי להתפלל במקום קבוע ליד קיר או עמוד, כדי שלא יהיה הפסק בינו לקיר. וכתב על זה המשנה ברורה , אין זה אלא מן המובחר, אבל אין בזה איסור אם לפעמים מתפללים עשרה יהודים בחדר ואין מקום לכולם ליד הקיר. והמשיך, שאין זו סיבה לא להתפלל יחד איתם, אלא שאם יש לפניו חפצים יעצום עיניו בתפילה, או שיתרכז בתפילה בסידור בלי להסתכל מחוץ לסידור.
גם הלכה זו של סידור המקום שורשה בסידור כוונת הלב, שלא תהיה מחיצה בין המתפלל לבין המקום ברוך הוא. ואם נזהרנו ממחיצת חפץ בודאי כאשר אנו באים לעבודת ה', הגדול והנורא, יש להיזהר שלא תהיינה כוונות זרות בתפילתנו שהן עלולות לפגוע ולעשות חיץ, ח"ו, בינינו לבינו. והעיר ה"טורי זהב" , שאם החוצץ הוא לצורך התפילה, כמו הסטנדרים, עמודי התפילה שעליהם מניחים את הסידורים, אין זו חציצה. לפי זה יש לימוד סניגוריא על כל המשתדלים בעבודת ה', ופעמים מתוך חוסר הבנה נוקטים בשיטות ובדרכים שגויות, אם לדעתם זה עוזר להם להגיע לדרכם האמיתית בעבודת ה', לא תהיה שגגתם למכשול בעדם.
