מותר לאכול בבית של סבא וסבתא בכלים לא מוטבלים?
מספר סידורי: 63391
שאלה:
שלום רב לך כבוד הרב רביד נגר! ראשית באמת בתפילה שלי אני מבקשת שבעז"ה תזכה באמת להגיע לקצה החוט של הקידוש ה' והמסירות שאתה עושה,אמן! שנית אני מאוד מקפידה לאכול מכלים מוטבלים וברוך השם יתברך זיכה אותי שאבא שלי הסכים להטביל את הכלים בבית אבל מה שכן לפעמים סבא וסבתא שלי שיחיו מזמינים אותנו לישון אצלהם בשבת מה שכולל כמובן גם ארוחות אבל הכלים שלהם לא מוטבלים ואני לא יודעת מה לעשות אשמח לעצה תודה רבה, אשריך
תשובה:
שאלת שאלה יפה וחשובה שהעסיקה רבות את הפוסקים , יש מספר דעות בנושא.
א) יש דעה שסוברת שמותר כי אדם חייב בטבילת כליו ולא בטבילת כלים של אחר
ב) יש דעה שאסור לאכול בכלים שלא הוטבלו ולכן אצל אורח ראוי לאכול בחד פעמי
ג) יש דעה הסוברת שמשום דרכי שלום יהיה מותר למשל לשתות תה (הרב מ' אליהו)
לסיכום: ראוי לאכול בכלים חד פעמיים, או לקנות לסבא כלים שיוצרו בישראל וכל פעם שאתה מגיע לשם תבקש שימזגו לך לכלים האלה, כי כלים שיוצרו בישראל לא צריכים טבילה ומותר להשתמש בהם.
הלכות טבילת כלים - לקריאת התגובה במקורה לחצו כאן: (הרב אליעזר מלמד)
אחת מהשאלות המציקות ביותר בתקופה האחרונה היא, האם מותר לאדם ששומר מצוות לאכול בביתו של אדם שאינו מדקדק במצוות. ברור שמאכלים שאינם כשרים אסור לאכול. אלא שגם כאשר המאכלים כשרים, כגון שנקנו מבית חרושת שיש לו תעודת כשרות, מתעוררת שאלה לגבי הכלים. שהרי ישנה מצווה להטביל כלים שנוצרו בבית חרושת של גויים, או שנקנו מגויים, וכל זמן שיהודי לא טבל את כליו, אסור לו להשתמש בהם לצרכי אכילה אפילו באופן ארעי. וודאי שמי שאינו מדקדק במצוות לא הטביל את כליו. ואם כן מתעורר ספק, שאולי אפילו לשתות מיץ קר אסור בכליו של בעל הבית, וכן אפילו לאכול אוכל כשר אסור בכליו של בעל הבית.
לדעת רוב הפוסקים, אכן אסור לאורח לאכול בכליו של בעל הבית כל זמן שלא הטבילם במקווה כשר, ואף שלגבי מסעדה מקילים לאכול בכלים שאינם מוטבלים, זאת מפני שהכלים במסעדה נקנו לצורך מסחר, אבל במקרה שלנו מדובר בכלים שאדם פרטי קנה לצורך סעודתו, והואיל ולא הטבילם אסור גם לאורח להשתמש בהם. ויש לנסות למצוא ביחד פתרון, כמו למשל, לבדוק אם יש בבית כלים מתוצרת ישראל שאינם צריכים כלל טבילה, או אולי יש כלים חד פעמיים, שגם בהם מותר להשתמש ללא טבילה.
יחד עם זאת חשוב לדעת שיש פוסקים שמקילים ומתירים לאורח להשתמש בכלים של בעל הבית, למרות שלא הטבילם, וטעמם, שרק לבעל הבית אסור להשתמש בכליו לצרכי סעודתו כל זמן שלא טבלם, אבל על האורח אין חובה להטביל את כליו של המארח, ולכן מותר לו לאכול בהם גם כאשר לא הוטבלו (שו"ת בית אבי קל"ז. לגרש"ז אוירבאך אם כבר הגישו לו את האוכל בכלי מותר לאכול, אבל אין ליצור מצב שיגישו. עיין טבילת כלים ע' פו).
למעשה, אף שלדעת רוב הפוסקים צריך להחמיר, הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך. ובמיוחד שלפעמים יש צורך גדול להקל משום דרכי שלום, וגם עצם האיסור לאכול ולשתות באופן חד פעמי בכליו של בעל הבית הוא מדברי חכמים (שמעתי מהראש"ל הרב מרדכי אליהו שליט"א, שמותר לשתות תה אצל אדם שאינו שומר כשרות).
מה דין כלים במסעדה כשרה אך ספק אם כליה טבולים?
לעיתים קורה, שאדם המקפיד על הלכות טבילת כלים מעוניין לשתות או לאכול דבר מה במסעדה. אבל הבעיה, שאע"פ שהוא יודע שכל המאכלים במסעדה כשרים, בכל אופן ברור לו שבעל המסעדה לא הטביל את כליו, למרות שהם נוצרו בבית חרושת השייך לגויים. ונשאלת השאלה, האם מותר לו לשתות ולאכול בכלים האלו, או שהוא צריך להתעקש ולבקש כלים הפטורים מטבילה, כמו למשל כלים שנוצרו בבית חרושת של יהודי, או כלים חד פעמיים?
שאלה זו העסיקה רבים מפוסקי ההלכה בדורות האחרונים, ואמנם יש שהחמירו, אולם הואיל ודין זה הוא מדברי חכמים 1 (ישועות יעקב, קכ, סק"א), אפשר לסמוך על דעת הרבה פוסקים שסוברים להלכה, שמותר לאדם האוכל במסעדה לאכול בכלים שאינם טבולים, ושני טעמים להלכה זו:
לטעם הראשון, רק כלים שנקנו לצרכי סעודה חייבים בטבילה, ואם כן כלים שאדם קנה לעצמו לצורך שימושו הפרטי, הואיל והם מיועדים לסעודתו הרי הם חייבים בטבילה, אבל הכלים שנקנו למסעדה, נקנו על ידי בעל המסעדה למטרות רווח, כך שבעצם ייעודם הוא מסחרי, ולכן הם פטורים מטבילה. ואף שבעל המסעדה אוכל בהם לפעמים, הואיל והייעוד המרכזי של הכלים הוא לטובת העסק של המסעדה - הרי הם פטורים מטבילה.
אולם לטעם השני, בעל המסעדה עצמו אכן חייב להטביל את כלי הסעודה, כי סוף כל סוף המסחר בהם נעשה בכך שהם משמשים לצורך הסעודה, כך שהגדרת ייעודם היא לצרכי סעודה. אלא שלמרות שבעל המסעדה חייב להטבילם, מכל מקום הבא לסעוד אצלו יכול לאכול בהם גם ללא שהטבילום, משום שאחריות הטבילה היא על בעל הכלים, ולא על מי שאוכל בהם. ולכן הסועד במסעדה, שהכלים נמצאים ברשותו כפי שנמצאים ביד שואל או שוכר, פטור מלהטבילם (מקורות לשני הטעמים, שבט סופר חיו"ד סז, דר"ת קכ, סק"ע, מנחת יצחק א, מד. טבילת כלים ע' צ' בשם הגרש"ז אוירבאך).
לסיכום: מותר לאכול במסעדה כשרה אף שידוע שהכלים שבה לא נטבלו. ולגבי בעל המסעדה עצמו, ראוי שיטבילם ללא ברכה. ואם ירצה להקל שלא להטבילם כלל, יש לו על מי לסמוך.
תגיות:
טבילת כלים כלים לא מוטבלים הלכות טבילת כלים טבילת כליו כלים חד פעמיים כלים במסעדה
שאלה:
שלום רב לך כבוד הרב רביד נגר! ראשית באמת בתפילה שלי אני מבקשת שבעז"ה תזכה באמת להגיע לקצה החוט של הקידוש ה' והמסירות שאתה עושה,אמן! שנית אני מאוד מקפידה לאכול מכלים מוטבלים וברוך השם יתברך זיכה אותי שאבא שלי הסכים להטביל את הכלים בבית אבל מה שכן לפעמים סבא וסבתא שלי שיחיו מזמינים אותנו לישון אצלהם בשבת מה שכולל כמובן גם ארוחות אבל הכלים שלהם לא מוטבלים ואני לא יודעת מה לעשות אשמח לעצה תודה רבה, אשריך
תשובה:
שאלת שאלה יפה וחשובה שהעסיקה רבות את הפוסקים , יש מספר דעות בנושא.
א) יש דעה שסוברת שמותר כי אדם חייב בטבילת כליו ולא בטבילת כלים של אחר
ב) יש דעה שאסור לאכול בכלים שלא הוטבלו ולכן אצל אורח ראוי לאכול בחד פעמי
ג) יש דעה הסוברת שמשום דרכי שלום יהיה מותר למשל לשתות תה (הרב מ' אליהו)
לסיכום: ראוי לאכול בכלים חד פעמיים, או לקנות לסבא כלים שיוצרו בישראל וכל פעם שאתה מגיע לשם תבקש שימזגו לך לכלים האלה, כי כלים שיוצרו בישראל לא צריכים טבילה ומותר להשתמש בהם.
הלכות טבילת כלים - לקריאת התגובה במקורה לחצו כאן: (הרב אליעזר מלמד)
אחת מהשאלות המציקות ביותר בתקופה האחרונה היא, האם מותר לאדם ששומר מצוות לאכול בביתו של אדם שאינו מדקדק במצוות. ברור שמאכלים שאינם כשרים אסור לאכול. אלא שגם כאשר המאכלים כשרים, כגון שנקנו מבית חרושת שיש לו תעודת כשרות, מתעוררת שאלה לגבי הכלים. שהרי ישנה מצווה להטביל כלים שנוצרו בבית חרושת של גויים, או שנקנו מגויים, וכל זמן שיהודי לא טבל את כליו, אסור לו להשתמש בהם לצרכי אכילה אפילו באופן ארעי. וודאי שמי שאינו מדקדק במצוות לא הטביל את כליו. ואם כן מתעורר ספק, שאולי אפילו לשתות מיץ קר אסור בכליו של בעל הבית, וכן אפילו לאכול אוכל כשר אסור בכליו של בעל הבית.
לדעת רוב הפוסקים, אכן אסור לאורח לאכול בכליו של בעל הבית כל זמן שלא הטבילם במקווה כשר, ואף שלגבי מסעדה מקילים לאכול בכלים שאינם מוטבלים, זאת מפני שהכלים במסעדה נקנו לצורך מסחר, אבל במקרה שלנו מדובר בכלים שאדם פרטי קנה לצורך סעודתו, והואיל ולא הטבילם אסור גם לאורח להשתמש בהם. ויש לנסות למצוא ביחד פתרון, כמו למשל, לבדוק אם יש בבית כלים מתוצרת ישראל שאינם צריכים כלל טבילה, או אולי יש כלים חד פעמיים, שגם בהם מותר להשתמש ללא טבילה.
יחד עם זאת חשוב לדעת שיש פוסקים שמקילים ומתירים לאורח להשתמש בכלים של בעל הבית, למרות שלא הטבילם, וטעמם, שרק לבעל הבית אסור להשתמש בכליו לצרכי סעודתו כל זמן שלא טבלם, אבל על האורח אין חובה להטביל את כליו של המארח, ולכן מותר לו לאכול בהם גם כאשר לא הוטבלו (שו"ת בית אבי קל"ז. לגרש"ז אוירבאך אם כבר הגישו לו את האוכל בכלי מותר לאכול, אבל אין ליצור מצב שיגישו. עיין טבילת כלים ע' פו).
למעשה, אף שלדעת רוב הפוסקים צריך להחמיר, הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך. ובמיוחד שלפעמים יש צורך גדול להקל משום דרכי שלום, וגם עצם האיסור לאכול ולשתות באופן חד פעמי בכליו של בעל הבית הוא מדברי חכמים (שמעתי מהראש"ל הרב מרדכי אליהו שליט"א, שמותר לשתות תה אצל אדם שאינו שומר כשרות).
מה דין כלים במסעדה כשרה אך ספק אם כליה טבולים?
לעיתים קורה, שאדם המקפיד על הלכות טבילת כלים מעוניין לשתות או לאכול דבר מה במסעדה. אבל הבעיה, שאע"פ שהוא יודע שכל המאכלים במסעדה כשרים, בכל אופן ברור לו שבעל המסעדה לא הטביל את כליו, למרות שהם נוצרו בבית חרושת השייך לגויים. ונשאלת השאלה, האם מותר לו לשתות ולאכול בכלים האלו, או שהוא צריך להתעקש ולבקש כלים הפטורים מטבילה, כמו למשל כלים שנוצרו בבית חרושת של יהודי, או כלים חד פעמיים?
שאלה זו העסיקה רבים מפוסקי ההלכה בדורות האחרונים, ואמנם יש שהחמירו, אולם הואיל ודין זה הוא מדברי חכמים 1 (ישועות יעקב, קכ, סק"א), אפשר לסמוך על דעת הרבה פוסקים שסוברים להלכה, שמותר לאדם האוכל במסעדה לאכול בכלים שאינם טבולים, ושני טעמים להלכה זו:
לטעם הראשון, רק כלים שנקנו לצרכי סעודה חייבים בטבילה, ואם כן כלים שאדם קנה לעצמו לצורך שימושו הפרטי, הואיל והם מיועדים לסעודתו הרי הם חייבים בטבילה, אבל הכלים שנקנו למסעדה, נקנו על ידי בעל המסעדה למטרות רווח, כך שבעצם ייעודם הוא מסחרי, ולכן הם פטורים מטבילה. ואף שבעל המסעדה אוכל בהם לפעמים, הואיל והייעוד המרכזי של הכלים הוא לטובת העסק של המסעדה - הרי הם פטורים מטבילה.
אולם לטעם השני, בעל המסעדה עצמו אכן חייב להטביל את כלי הסעודה, כי סוף כל סוף המסחר בהם נעשה בכך שהם משמשים לצורך הסעודה, כך שהגדרת ייעודם היא לצרכי סעודה. אלא שלמרות שבעל המסעדה חייב להטבילם, מכל מקום הבא לסעוד אצלו יכול לאכול בהם גם ללא שהטבילום, משום שאחריות הטבילה היא על בעל הכלים, ולא על מי שאוכל בהם. ולכן הסועד במסעדה, שהכלים נמצאים ברשותו כפי שנמצאים ביד שואל או שוכר, פטור מלהטבילם (מקורות לשני הטעמים, שבט סופר חיו"ד סז, דר"ת קכ, סק"ע, מנחת יצחק א, מד. טבילת כלים ע' צ' בשם הגרש"ז אוירבאך).
לסיכום: מותר לאכול במסעדה כשרה אף שידוע שהכלים שבה לא נטבלו. ולגבי בעל המסעדה עצמו, ראוי שיטבילם ללא ברכה. ואם ירצה להקל שלא להטבילם כלל, יש לו על מי לסמוך.
תגיות:
טבילת כלים כלים לא מוטבלים הלכות טבילת כלים טבילת כליו כלים חד פעמיים כלים במסעדה
